לפני 19 שנים. 9 באוקטובר 2005 בשעה 21:36
אמרת את המילים הקדושות הללו.
קראתי לי כמו שכל כך חיכיתי שיקראו לי, שאתה תקרא לי.
"עבד קטן, עבד מושתן".
דרשת ממני לעשות את כל מה שאני חושק ורוצה כל כך לעשות...
לנקות לך, לבשל לך, לסדר לך, להיות רק לך.
להיות הכלב שלך, להיות על 4 רגליים, תמיד, עם ראשי רכון אל הרצפה ואני מרגש את מבטך שורף את גבי.
אני מתחנן למגע הזה, העדין, הטהור, המרגיע, המשייך.
אני כבר כמעט חש בו. אני כבר כמעט חש בך.
"ברור?" הקול שלך מחרמן אותי, בטירוף.
"כן אדוני" אני מציית.
אני חולה, מתחתייך.
