לפני 18 שנים. 13 באוקטובר 2005 בשעה 18:16
ברחוב, בשקט.
מחשבות עוברות, נעות, מתעכלות בעדינות אגרסיבית.
אני חי, כמו שרציתי, כמו שאת רציתי. תיק מכביד על גבי, בידי קלסר לבן עטים וקלמר. אני ולך וחלקת דשא מתחת לרגלי, עץ ללא עלים חולף לידי ואבן גדול מימני.
את מופיעה, מחייכת, לבוש של סגול עם פרחים על פס החזה של שמלה, פרחים סגולים, בהירים יותר מן שמל עצמה. על גבך תיק קטן, עינייך מוגנות על ידי משקפיים קטנות ושיערך נשאר כמעט כשהיה הוא ארך קצת אך צבעו החום-אדמוני-כתמתם לא השתנה.
כל הדברים אשר בידיי נופלים, ואני מתמוטט על הדשא הלח ופורץ בבכי מטורף. את מתקרבת וידך מלפת את גבי בעדינות ואז... ואז...
ואז אני מתעורר ומגלה ,לדאבוני, שזה היה רק חלום ואת עדיין בארה"ב ואני בישראל.
חץ דימיוני אך מוחשי בצורה מפחידה ביותר עובר בליבי, לאט לאט.