לפני 18 שנים. 11 בנובמבר 2005 בשעה 11:53
וישבתי תוך כדי עישון ושיחה חצי בוגרת חצי מאולצת שאני מקווה שתתפתח לה ביום ראשון.
וראיתי אותו ואותה ועוד אותו ועוד שתי אותה חדשות שנראו נחמדות.
נוסטלגיה הציפה אותי, אנשים שפעם הייתי רואה כל זמן ומרגיש מאושר איתם אינם כבר.
זה לא עצוב, לפחות לא בשבילי... זה פשוט עוד שלב שהסתיים בחיי.
אני מתגעגע אל אנשים מופרעים כאלו שיותר וכאלו שפחות {במיוחד לאלו שיותר} וקצת כואב לי שהם אינם כאן. במיוחד אחותי הגדולה שאני מתגעגע אליה מאוד ומאז שהיא נסעה אנחנו בקושי מתראים.
כמעט ולא יצאתי מהמיטה היום, היום זה יום של לנוח. פשוט לנוח, לא לעשות כלום, לאחות את הפצעים ולעבור הלאה.
לשכב על הסדינים התכולים, להנו מכרית קרה, להניח את הראש ולהרפות.
*אנחה*
כל מה שאני צריך זה מסאז' נחמד לגב ולכתפיים ולא יהיה יותר מאושר ממני.