לפני 18 שנים. 20 בדצמבר 2005 בשעה 15:55
היא יושבת מולי דומעת.
היא לא בוכה.
אף פעם.
אני מבין, הכל.
את כל הכאב.
את כל האכזבה.
את הרצון העז לזחול אל תוך המיטה ולא לצאת משם, "רק קצת חופש" נשמעה תחינתה.
דמעות יורדות, נופלות לתוך כוס מלאה קפוצ'ינו מחלב סויה, אני שם את הקצף שלי בתוך הכוס שלה.
דומעים. ביחד.