"רוצה לבוא אליי?" הוא שואל וב לי לקפוץ באויר מרוב אושר.
"כן!" אני קופץ, אבל במרפסת...
סוגר מחשב אומר שלום והולך לנקודת המפגש.
נפגשים. רכב. נשיקה.
חיכיתי יותר מדי ימים בשביל הנשיקה הזו. הוא כל כך רך ונעים ואינטנסיבי... מושלם.
אני מלטף אותו, מושך, לוחץ בכוח על המקומות הנכונים. הוא מגיב לאחר כמו דקות בעינוי הזין שלי... תוך כדי נסיעה.
גניחות. גניחות. גניחות.
הגענו אליו לבית.
"תראה לי התגעגעת אליי" אני מושך אותו אליי ומנשק ברעבתנות, כמה שציפיתי וחשקתי ברגע הזה...
אלוהים כמה שאני אוהב את הבחור הזה, איתו אני מאושר,, איתו אני לא צריך להיות שום דבר חוץ ממני.
הוא לא רוצה לשנות בי כלום. אוחחחחחח כמה שהוא טוב אליי....
"אני מקדש אותך" אני שומע את המילים והלב קופץ.
אני שותה ועכשיו אני שלו, וזה מרגיש כל כך נכון, וכ כך מלא באהבה שזה כואב, הכי כואב, הכי יפה, הכי טהור. הכי אנחנו שבעולם.
העיניים שלו טורפות אותי, אני מעניק לו מסאג' קטן לגב...
ואז הוא הולך לישון לרבע שעה כשאני חבוק בידיים שלו ואני פשוט חושב על כמה הכל טוב ונפלא ולימודים ומשפחה וחברים ועלי...
זה נשמע פתטי אבל עכשיו אני דומע מאושר....
אושר צרוף.
לפני 18 שנים. 22 בדצמבר 2005 בשעה 22:54
