"פרפר, הוא גדול מאוד ושחור ובתוכו יש כתמים גדולים בכל הצבעים".
"יש לך אינטרקציה איתו?".
"הוא מסתובב סביבי, ואז הוא עולה על הגב שלי, הוא מתחבר איתי, אנחנו מרחפים ביחד, זה מרגיש מדהים, כאילו אנחנו מחוברים, כמו אחד אבל לא בדיוק. הוא זה הוא ואני זה אני אבל יש משהו שהוא שנינו ביחד".
"מה קורה אחרי זה?".
"אנחנו ממשיכים לרחף קצת ואחרי זה הוא עוזב אותי".
"אה רואה חומה, איך נראה החומה?".
"קיר לבנים אדומות, אמריקאי כזה, עם בטון בין לבנה ללבנה".
"אתה צריך לעבור את הקיר, אתה יכול לבחור בכל דרך, איך אתה עובר?".
"אני נוגע בקיר ועובר דרכו".
"אתהה ממשיך ללכת ורוא מאגר מים, איזה מאגר מים אתה רואה?".
"אגם ענק".
"יש לך אינטרקציה איתו?".
"אני נמצא בתוכו ואני מטביל תינוק ביחד עם שני אנשים, גבר ואישה".
"אתה יוצא מן האגם והולך אל תוך מערה, איך היא ניראת? היא מאורת או חשוכה?".
"חשוכה ועגולה כזו, בתוכה עומד מישהו עם כדור כלשהו, הוא מדריך שלי והוא מראה לי אנשים, המון אנשים.... אני מרגיש בטוח, אני לא מפחד ואחרי המורה אני מהלך בתוך המערה נכנס לכוך בתוכה".
"ומה עוד?".
"זהו".
אחר כך הסתבר לי שהפרפר הוא בעצם בן הזוג שיהיה לי, הקיר הוא המשבר הגדול בחיים שלי, האגם מסמל את חיי המין שלי ושהמערה מסמל את המוות.
הייתי מאושר.
לפני 18 שנים. 17 בינואר 2006 בשעה 15:18