כן, אני מפוחד.
עד אימים.
ברמות שמעל לתפיסה האנושית.
אני חושב כל הזמן על כך שאני מודע לכל דבר, מחשב מראש, שוקל ובודק.
אני לא צריך לעשות את זה!
החיים הם לא תרגיל מתמטי אחד גדול!
החומות סביב הלב שלי עדיין קיימות.
אני כל כך רוצה לשבור אותן ואני מפחד. i'm shitting myself from fear.
________________________________________________________________________
הנער ישב ביער, האדמה הלחה הטעינה אותו. הוא שב לחיות. עיניו עצומות, תנוחתו בתנוחת הלוטוס, ידיו לצדדים ובתוכן אש כחולה סגולה בוערת בקור מקפיא. הרוחות עוטפות אוו, שורקות נבואות עתיקות המבשרות חיים חדשים אשר יתמזגו לשלו. שיערו הארוך מתפרע וליבו פועם בחוזקה. עיניו נפקחות. צבען הכחול בוהק באישון הליל אל מול הירח המלא, עורו מצתמר. העיקצוצים מענגים אותו, עונג אחד קטן אחר השני.
ושקט.
לפני 18 שנים. 25 בינואר 2006 בשעה 23:08