בתכלס שום דבר לא באמת משנה, נכון?
הרי על פי האמונה שלי אני אגיע לאותו מקום במכל מקרה אבל מה שעצוב זה שלא באותה הדרך, אי לכך ובהתאם לזאת אני צריםך להתאמץ, אני צריך לנבור בעצמי ובסביבתי, להשקיע בכל מעודי במה שעומד מולי ולקרוע את התחת בעבודה שהלוואי ואתקבל אליה.
ובנתיים אני שומע שירים שרק עושים לי רע, שותה יותר מדי, מעשן יותר מדי, לא בוכה {אני עדיין לא נותן לעצמי להגיע לשם משום מה} ומחכה שתגיענה כבר לארץ!!!
תחזרו יא מנייאקיות, אתם לא קולטות שאני מתגעגע אליכן, יא לסבית בלונדינית! יא דו בתחפושת של אדום לוהט! אני רק רוצה לשבת עם שתיכן ולצחוק כמו שהייתי עושה פעם....
והאמת, למרות שאסור לי להגיד את זה, במיוחד לא פה, אני מתגעגע ללשכב איתך מול ים, לשמוע את הגלים, לדבר על דברים ולבכות ביחד איתך, כמו שהיינו עושים פעם- לפני שנתת למוח שלך להחליט החלטות בשבילך...
והחלומות שלי עדיין שם, הדירה, האנשים, הנוף אל באר שבע {תהרגו אותי איך לעזאזל מישהו שאני לא חושב שיודע שאני גיי אומר לי שיש נוף מדהים לבאר שבע...} שני הילדים, גיורא, הכלבלב, הקליניקה והמיטה הענקית....
מממממ, פנטזיות-when shell they come real?
לפני 17 שנים. 29 באוקטובר 2006 בשעה 9:15