לפני 18 שנים. 11 בנובמבר 2006 בשעה 11:30
לפני שנתיים:
יום שישי ואני אצל סבתי ברמלה. אני מסתכל ברחוב האפור ומשום מה הכל נראה לי מת, הכל מרגיש כחסר חיים, תפל, משמעם וללא צמיחה. שנאתי ללכת לסבתא ולצאתץ מהבית שלה, זה היה כל כך מעצבן וכל כך כואב, חיכיתי רק לחזור לבית לראות טלביזיה, לעשן ולהתבודד בתוך מרות חיי.
לפני שנה:
שום שינוי.
אתמול:
אני יוצא החוצה, הרחוב של סבתי נשאר כמות שהיה עם כמה בתים חדשים במקום ישנים ודיירים אחרים. אני מסתכל ורואה כי זהו רק מקום ומקום חמוד למדי לגור בו, אין בו תחושת מוות יותר או חסרות חיים, אין בו חסך אנרגיה נוראי כפי שהיה בעבר. חייכתי אל הרחוב ואמרתי השתנתי.
הרחוב הזה, שבו אבקר שבוע הבא כמדי כל יום שישי {כמעט!} הוא מראה למי שאני 😄 פעם חסר חיים ברמה הכי פשוטה שיש, היום מלא תקווה ויכולת, יש עוד לאן לשאף אבל, הסתכלו לאן הגעתי... :))))