אני מאמין שבכל אחד מאיתנו שוכן הניצוץ האלוהי, השלמות המופלאה שהיא הכוח העליון.... מישהי ממש לפני רגעים אחדים הוכיחה לי את זה שוב...
היא נתנהלי לקרוא משהו:
בראשית, לא היה זמן ולא חומר ולא גוף ולא תנועה.
רק הצליל היה.
והצליל שר את שיריו בשפת הבריאה, והצליל יצר את הירח ואת הכוכבים, ואת הנהרות, ואת ההרים.
ואת החיות, ואת האנשים.
כל הדברים דוממים היו, אך כאשר נכנס הצליל לתוכם הם עצמם החלו לשיר את שיר הבריאה, באה הנפש.
וכך ברא את עצמו העולם.
בתחילתו היה השיר חזק כל כך שכל הקיים בו היה יכול לשמוע אותו, אך אם הזמן נחלש השיר, והחל לשיר בשקט, ויש אומרים בלחש, כך שאפילו שהכל שרו אותו, לא הכל ידעו כי שרים הם.
אך לעטים כאשר הולכים אנו בין ההרים, או בין הבניינים, יוצא שיר הבריאה מתוכנו, והוא מרפא אותנו, ואנו בוראים את עצמנו מחדש מדי יום. כפי שעשה זאת העולם, לפני עידן ועידנים. וכפי שהוא עושה זאת כיום.
עם שיר הבריאה.
את הקטע המקסים הזה שנקרא בראשית חיברה האישה המדהימה סכיזופרניה של הילדות... לאחרונה אני מכיר אותה יותר ויותר ומודה לאלה על כל רגע ורגע שאני מבלה במחציתה...
אני גדל, אני מתפתח, אני חי, אני נושם.
אני אוהב אותך, תודה.
לפני 19 שנים. 5 ביוני 2005 בשעה 22:12
