יום שני
הבוקר נפתח על הברכיים. היא לא אומרת מילה, רק מצביעה על הרצפה. הוא יורד מיד, עירום, מחכה לה. היא מושכת אותו בשיער אל בין ירכיה, לוקחת ממנו בדיוק מה שהיא רוצה. הוא מרגיש איך כל הגוף שלו בוער אבל אסור לו לגעת בעצמו. היא גומרת מולו, מתנשפת, קושרת אותו קלות ליד המיטה ומשאירה אותו כך בזמן שהיא מתלבשת לאט מול עיניו.
לפני שיוצאת לעבודה היא לוחשת: "תזכור למי אתה שייך." והוא נשאר קשור, בוער, נוטף תשוקה.
יום שלישי
היא משחקת בסבלנות שלו. כל היום — הודעות קצרות: "צלם לי את עצמך על הברכיים", "כתוב לי על מה אתה מפנטז". הוא אוסר על עצמו לגעת, גם כשהגוף מתפרץ. בערב היא סוף־סוף מאפשרת לו לשכב לרגליה, מלטפת אותו, מבטיחה לו פורקן — ואז עוצרת ברגע האחרון. הוא מתפתל, מתחנן, והיא רק מחייכת: "עוד לא, עבד שלי. היום אתה רק שלי, לא של עצמך."
יום רביעי
היא פותחת עבורו שער לעולם חושי אחר. כיסוי עיניים, ידיים קשורות. טיפות שעווה חמות נוחתות על חזהו, צורבות ומענגות. אחריהן קרח קריר שנמס לאט, מנוגד. הוא לא יודע היכן תיגע בו הבאה, וזה מטריף אותו. הגניחות שלו ממלאות את החדר, והיא עומדת מעליו, שולטת בכל נשימה. היא יודעת בדיוק איך לשחק בקצוות שבין כאב לעונג, עד שהוא הופך חסר שליטה.
יום חמישי
היא מחליטה להראות לו שליטה גם בפומבי. יציאה לעיר — טיול ערב. הוא צעד אחד מאחוריה, נושא את התיק, עוצר כשהיא עוצרת. מבחוץ זה נראה תמים, אבל בפנים הוא מרגיש חשוף, קטן, רכוש. היא לוחשת לו הוראות שגורמות לו להסמיק, והוא מתרגש מהמעמד. כשחוזרים הביתה היא משליכה אותו לרצפה, דורכת בעקביה על גבו. "אתה כלום בלעדיי," היא לוחשת, והוא מרגיש שזה נכון — ומענג.
יום שישי
ערב — טקס. היא מושיבה אותו עירום לרגליה, עונדת לו קולר: "מהרגע הזה, סוף השבוע כולו אתה שלי." הוא מנשק את כפות רגליה בהכנעה, היא רוכבת עליו בקצב שלה בלבד, מתענגת על שליטתה המוחלטת בגופו. הוא נמס לתוכה, כל תנועה שלה היא פקודה. הלילה מסתיים בכך שהוא ישן לרגליה, ראשו מונח על ירך שלה.
שבת
היא מתעוררת רעבה, מושכת אותו מיד לשכב בין ירכיה. אין לו מנוחה; כל היום היא משתמשת בו שוב ושוב, משאירה אותו קשור שעה באמצע החדר רק כדי להזכיר לו שהוא שלה. היא מתענגת, פורקת, מתמלאת — והוא רק נותן עוד ועוד. בערב היא מניחה לו להניח ראש עליה, ללטף בעדינות — פרס קטן על מסירותו המוחלטת.
יום ראשון
היום האחרון — מבחן. היא קושרת אותו חזק, מתישה אותו שעות ארוכות במשחקי שליטה, מעכבת כל שחרור. הגוף שלו כבר רועד, אבל הוא מחזיק מעמד כי היא דורשת. רק כשהוא אומר את המילים "אני שלך לנצח", היא מאפשרת לו לפרוץ. הפורקן עוצמתי, כואב־מתוק, מרוקן את כל השבוע. היא מלטפת את פניו, מחייכת: "עכשיו אתה מוכן לעוד שבוע."