ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני נוטה

1. אל תעצבני את הגנרטור
2. אל תתחצפי אל הגנרטור
3. אל תתגרי במזל שלך

לא צלחת את מטלות 1 עד 3 - כתבי לבלוג!

כל הכינויים בבלוג זה הם אקראיים לחלוטין ואין להם שום קשר לאדם שעומד מאחורי מילותיו!
לפני 7 שנים. 23 בינואר 2017 בשעה 21:15

שלמרות התלונות, היללות, הטרוניות, ההתנגדויות ושאר ירקות.

אני זונה אנאלית.

אני גומרת מסקס אנאלי,

אני נותנת לו לדחוף לי דברים לתחת (כן, גם את הירקות האהובים יותר ופחות),

לזיין אותי בהם, לעשות לי DP,

לזיין אותי חזק בתחת עם הזין המדהים שלו.

וכל פעם... אני גומרת מזה.

והכי גרוע - 

רוצה עוד.

 

אוף!

לפני 7 שנים. 23 בינואר 2017 בשעה 18:11

http://i.imgur.com/YFIri5g.jpg

לפני 7 שנים. 12 בדצמבר 2016 בשעה 22:50

אז כן, אני עדיין בין החיים,
וכן, אני מבוגרת בשנה ממה שהייתי אתמול.

ולא, היום הזה לא היה קל עבורי, 
הוא גם לא היה ממש יום הולדתי וחגיגתי 
(וממילא אני לא טובה בחגיגות),

אבל אני רוצה לציין לשבח את גנר,
שבכמה דקות הפנויות שהיו לו היום,
התאמץ לשמח אותי ולאהוב אותי.

אז תודה לכל המברכים והמברכות 3> 
(ושוב, באמת, אין שום חובה לברך במזל טוב - נולדתי במזל נאחס טבעי).

 

 

לפני 7 שנים. 12 בדצמבר 2016 בשעה 0:46

מי שמכיר אותי פה, יודע שאני לא מהשמחות האופטימיות האלה.
אנחנו אפילו צוחקים על זה שאני הפולניה הראשית שיושבת לבד בחדר בחושך.

מי שמכיר אותי קצת יותר טוב, יודע שעוברת עלי תקופה קשה מאוד בחודשים האחרונים,
ומי שמכיר אותי לאורך השנים, יודע שאני נוטה להיות עצובה מאוד בעיקר סביב יום ההולדת שלי.
(תקראו לזה חשבון נפש, חישוב החורפים לאחור, ההתבלות של הגוף, ההזדקנות של הנפש).

אז ביום הולדת שלי, המזל-טובים, והאיחולים, לא ממש נקלטים אצלי,
אני לא מסוגלת לעכל, לקבל.

אני תמיד מכינה את עצמי לא לפתח ציפיות, כי אני יודעת שבני האדם בעיקר עסוקים בלנבור בתחת של עצמם,
ולא ממש מעניין אותם מה באמת קורה לאחרים, בטח במקום כמו הכלוב שאמור להוות מפלט מהחיים האמיתיים שלנו.
במקרה שלי, החיים האמיתיים לא ממש שונים ממה שאני מציגה בכלוב. באופן מוזר, אני די אמיתית פה.
מפתיע? תלוי את מי...

אז אני לא מפתחת ציפיות, אבל זה בלתי אפשרי.  כי כמה שאני לא אוהבת שבני אדם מסתובבים סביבי,
לא נעים להרגיש נטוש ונשכח, וזו אני -  נטושה, נשכחת, בודדה, אין מי שישמח ויעזור לי.
ברור שגנר והמשפחה מנסים, אבל עם המעט חברות, בעיקר אלה שהיו לי הקרובות,  בשנה האחרונה די ניתקתי קשרים,
שלא באשמתי ובאשמתי לחלוטין, אבל הסיבות שלי, הגיוניות, אני מבטיחה לכם.
בני אדם יודעים להיות בסביבה כשהם צריכים משהו, יותר קשה להם להיות אמפתיים (באמת, לא כדי להשיג זיון בכלוב)
כלפי אחרים.

אז עצוב לי, כי אני אהיה לבד ביום הולדת שלי, אני בגיל כבר בעייתי מבחינות מסוימות (נכון שזה בראש, אבל
יש דברים פיזים שפשוט קורים עם הגיל). יש לי בן זוג, אין לי ילדים, אין לי קריירה משגשגת בכלל
(מדשדשת בבוץ נראה יותר מתאים), ללמוד תואר חדש אני כבר לא מסוגלת.
להתמיד בספורט אני לא מסוגלת, על מה אני מדברת?!

אני בטוחה שזה נשמע כמו התמרמרות, או התבכיינות לרובכם.
אז מה.
אני יודעת שזו לא, זו פשוט האמת.

אני סובלת מאוד בשנה האחרונה
והיום הולדת הזה, עשה אותי עצובה עוד יותר.

וזו האמת, זו לא סחיטה למחמאות, ותגובות. זו פשוט אני. העצובה. האמיתית.

Happy Fucking Birthday to me - I'm old and sad

לפני 7 שנים. 4 בדצמבר 2016 בשעה 14:32

אבל לפעמים 

אתם תת רמה.

עיוורים.

אנוכיים.

 

בא להקיא מכם.

לפני 7 שנים. 3 בדצמבר 2016 בשעה 17:51

אין רגיעה,

אתה חושב שזה גל וזה עובר,  זה לא.

אין נחמה,

יש דברים שאי אפשר להתגבר עליהם.

אין פתרון,

כבר ניסיתי שוב ושוב, ואין.

אין לי כוחות,

למה לטרוח לאסוף.

 

יש ריק.

גדול.

הוא בולע אותי, ואת הכל.

לפני 7 שנים. 2 בדצמבר 2016 בשעה 22:35

רק המוות יפריד בינינו,

רק המוות יפריד ביני ובין העולם.

רק המוות יפריד ביני לבין לאלו שלא היה אכפת, אלה שניצלו.

המוות יפריד ביני לבין אלו שהיה להם קל לקבל,

אבל לא טרחו לתת.

המוות יפריד ביני לבין אלה שפגעו, אלה שאנסו, אלה ששברו, אלה ששיקרו, אלה שבגדו.

רק המוות יפריד ביני לבין האכזבות,

הקשיים, ההבטחות שלא התממשו.

רק המוות נותן מנוחה מהטרדות היום יומיות,

מהגועל נפש, מהאנושות שהורסת ורומסת כל מי ומה שבדרכה.

רק במוות יש שקט (וגם זה כבר לא בטוח).

אבל עד אז, אני תקועה כאן.
מחכה. זוכרת. 
עצובה.

https://i.ytimg.com/vi/HlMESVM7Lf0/maxresdefault.jpg

לפני 7 שנים. 1 בדצמבר 2016 בשעה 21:53

https://media2.giphy.com/media/CI1IwHU45OFvq/200_s.gif

לפני 7 שנים. 30 בנובמבר 2016 בשעה 20:29

ברחתי לנוח,
לא הבנת ממה בדיוק, כי לשנינו ברור שלנוח, אני לא נחה.

אמרת שאני מתגרה מרחוק, גיבורה מרחוק,
שעדיף שאני לא אחזור הביתה, כי כבר מדגדג לך בידיים.

אתה מתגרה בי, מדבר על פיתוי, על טיזינג,
תביאי לי ואני אכנס בזה.

ואני?

אני לא מבינה.

אני אף פעם לא מבינה...

עכשיו אני בלחץ מהחזרה "לשגרה".

יופי באמת.

העיקר ש"נחתי"!!!

http://az616578.vo.msecnd.net/files/2016/02/16/635912567349328958236616577_the-great-depression-tracklist-psychiatrist-nyc-22287.jpg

לפני 7 שנים. 29 בנובמבר 2016 בשעה 23:50

Under Pressure 

מושכים אותי מכל הכיוונים,

אף אחד לא מתכוון, 

זה רק משהו קטן,

עזרה פיצית,

שום דבר רציני, 5 דקות.

http://villaparkiliad.com/wp-content/uploads/2016/11/636006943686527875-2022544396_stress.jpg

אז חבר'ה,

אני טובעת!!!

אני בלחץ,

אני לא נחה (אז מה אני עושה פה ולא בבית אם גם פה לחוץ?!),

לחץ גורר מתח גורר ריבים.

 

וזה שאני לא בבית

אומר שגם אין אופציה לסקס.

אין סקס!!!

אין סקס!!!!!!!!!

https://scottslaterdotorg.files.wordpress.com/2015/07/rope.jpg

איפה המנוחה,

הטיפול פנים המפנק, מני-פדי, מסאג',

מלתחה חדשה, עבודה שעושה טוב, 

חלומות שמתגשמים,

האהבה?!?

 

נ.ב. - עסוקה בלארגן יום הולדת עגול לאבא, מסיבת סילבסטר, חיים לעצמי, משק בית פעיל, ביקורקרטיה, בריאות,

חיי מין?!? בדס"מ?!?!?!?

   https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/564x/a4/83/3f/a4833fbcd61e44c17c399d4e0a19d12f.jpg