הסתובבתי הבוקר עם המחשבה "מה באמת חשוב? מה באמת אנחנו רוצים?"
יש הרבה דברים שברור לנו שהם חשובים, המשפחה, החברים הקרובים לנו, האהבה, או הרצון להיות נאהבים ואוהבים, הבטחון שיש לנו איפה להיות וממה לחיות, עבודה שבה טוב לנו ורצוי שאנחנו אפילו נהנים ממנה.
אבל מה באמת חשוב לנו, מבפנים?
איזה סוג אדם אנחנו? איזה אדם אנחנו שואפים להיות?!
מוסריים, בעלי כבוד וערך עצמי, בטחון עצמי, אגוצנטרים, אנשים שנותנים, חשוב לנו יותר היופי ופחות האופי?
האם אנחנו באמת מה שאנחנו חושבים שאנחנו?
או שאם אדם חיצוני יסתכל עלינו, הוא יראה בנו דברים אחרים, שונים ממה שאנחנו מאמינים שאנחנו?
המון אנשים מסתובבים בעולם, בטוחים בעצמם, שהם מוסיפים לו, הם אנשים טובים בסך הכל, לא?!
אבל בעצם, מעגלים פינות, לא יעזורו לאחר כי זה מפריע בסדר היום העמוס, טרודים, שאפתנים...
אנחנו מדברים המון, לא תמיד במילים ובצורה הנכונה, המתאימה. פחות רגישים לאנשים אחרים, לפעמים אפילו לאלה שחשובים לנו יותר מהכל.
אנחנו נשלטים על ידי הרגשות שלנו, מונעים לחלוטין על ידי אמוציות.
או אוטמים את הרגשות לחלוטין על מנת להיות מסוגלים להתנהל בעולם שהפך להיות רודף בצע ומשיגני.
למי יש יותר, מי יותר מוצלח, מי נראה יותר טוב.
אז מה חשוב באמת?
מה מביא את האושר הנכסף?
אולי אנחנו צריכים להיות יותר קלילים, יותר רציניים, יותר ממוקדים, אנחנו צריכים לפנות זמן לעצמנו.
אולי חשוב שנתחיל להסתכל קודם בצלחת של עצמנו, לפני שאנחנו מתחלים לשפוט את הצלחת של האחר,
וכדאי שנתחיל לבדוק אם מי שאנחנו חושבים שאנחנו, שואפים להיות, האם כך אנו באמת מתנהגים?!