יומני נוטה

לפעמים אני פשוט לא יכולה שלא לתהות,

מה יש לכם?!

מה המרדף הזה אחרי פרטיו האישיים של אדם?

מה השיפוטיות הזו?

אנשים כל כך עסוקים בלנהל את העולם;
הם יודעים מה קורה אצל כל אחד בחייו האישיים, בהיבטוריה שלו, במצבו הנוכחי.
לפעמים סתם מתוך שעמום, משחקים בפריצה למחשבים, בהוצאת נתונים אישיים ממאגרים (לא חוקיים אגב),
מחפשים מידע, תמונות, כל מה שאפשר.

סתם לשם הכיף, כי אתם יכולים,
או מתוך איזה חוש מוסר מעוות שאומר לכם שאפשר להכנס לחייו של אדם.

כל אחד מאיתנו הרי טוב מהאחר, אנחנו יותר טובים, יותר מוסריים, יודעים יותר טוב,
החיים שלנו נפלאים, אנחנו נהדרים, יפים, חכמים, בריאים בגופנו ובנפשנו.

מעניין אם האנשים האלה חשבו פעם מה זה עושה לאדם שלשטחו האישי פלשו,
האם הוא לוקח את זה ללב, ברצינות, האם הוא חש מאויים, משנה את חייו בגלל הלצה מטומטמת.

משעשע אותכם, את אותם האנשים, חסרי הגבולות.

אז מה יש לכם?

למה כל פעם, הדברים האלה עולים מחדש?
תזכרו שכל מה שאתם עושים לאחר, ניתן לעשות גם לכם.
הכדור יכול להסתובב במהירות השיא, זה הרי משחק (בחייו של אדם),
לכל אדם יש שלדים בארון, יש מעשים שהוא מתחרט עליהם, שלא היה רוצה שידעו עליו.
כל אדם בוחר מי חבריו, ומי האנשים אותם הוא רוצה לחלוק את המידע האישי על חייו.

תפסיקו לבחוש בקלחת, להתריס, להגזים, לשחק בצורה פוגענית.

די כבר, כמה אפשר.

*ובהמשך לכך, העולם שלנו הפך לרשת מדיה חברתית, תחשבו מה אתם משחררים לאוויר העולם.
לא כולם חברים, ולא כולם נחמדים.