יומני נוטה

כבכל שנה, מתגנבים אלינו כל מיני חגים, שהם בכלל קונספירציה של המשק,
אירועים שבהם ניתן לפרסם בגדול "SALE" "עד 70% הנחה" "מתנה בקניית פריט שני ב- 1 ש"ח".
בכל שנה אנחנו שמחים ליפול אל תוך הרעיון ולמצוא סיבה "לחגוג".

אז הנה בא עלינו ט"ו באב, חג האהבה הישראלי, המקביל ל- Valentin's Day הנוצרי.
כולם יצאו לקנות מתנות, לבלות ערב רומנטי עם בני זוגם, או סתם להתכחש ולשבת בבית מול הטלויזיה.

אנחנו לא חוגגים את רוב האירועים האלו, יש לנו אירועים משלנו שעושים לנו טוב.

אתמול החלטנו לצאת ולבדוק איך חוגג עם ישראל בחדר המיון באחד מבתי החולים במרכז הארץ.

כמובן שלא נתנו למצב לדרדר את רוחנו, ובאנו לכמה שעות ארוכות, מלווים בהלצות וחיוכים.
עודדנו קצת את האחיות של משמרת הלילה, את הרופאים האומללים שנראים שלא ישנו ונחו כבר שבוע.
טיילנו בין ההולכים, המוסעים, החיוורים, המסוממים ושאר החולים.
אנשים מיואשים, ממתינים, מחפשים כיסאות, משוועים למטענים לטלפונים, מתרוצצים בהתאם לקריאות הרמקולים.

באמת חוויה מיוחדת במינה.

אבל השיא היה בחורה, מסתובבת עם ונפלון תקוע לה ביד אחת, ביד השנייה היא מחזיקה זר פרחים ענק (באמת ענק),
ובלון הליום שמבשר שמישהו אוהב אותה.

מה אני אגיד לכם, בסופו של דבר, חזרנו לנו הביתה קצת יותר עייפים, אבל עדיין מחוייכים!

חג טפו באב שמח!