יומני נוטה

אחרי המתנה ארוכה, ארוכה מהסוג שאנחנו לא רגילים אליה.
בין כל המחלות שפקדו אותנו, הפכנו מיואשים מהבחינה הזאת.
כמו שני נרקומנים, מסתובבים בחוסר סיפוק שמסוגל לשגע,
מחפשים את המנה הבאה שלא מגיעה בגלל שפשוט אי אפשר
(ותאמינו לנו, אנחנו המצאנו את היכולת להזדיין תמיד:
כשאין כח, זמן, מקום, חולים, בריאים, שמחים, עצובים, לא משנה למה - תמיד יש והרבה).

בשיגרה של החיים, קרה פתאום, אנחנו לא מסופקים.
החיים גדולים עלינו כרגע,
חוסר הסנכרון ביננו,
מנסים לעמוד בזמנים, להספיק הכל.

בדרך איבדנו את היכולת לבלוע את החיים,
להנות מכל רגע, למצות את הזמן.

הזמן הפך למשהו נפיץ, גורר אחריו ויכוחים חסרי משמעות
שטומנים בחובם משמעויות רבות.
מלחמה זוגית על משהו לא ברור.

אבל הנה, רגע אחד לא מתוכנן,
מאמץ לא גדול,
אני זורקת על עצמי חזיה סקסית וחצאית משי עם תחרה, נעלי סטליטו גבוהות,
שולפת מארון הצעצועים גאג , WeVibe, ויברטור קטן, הוא כבר ב-Mood...

מינימום מאמץ, משחקון קצר שירגיע את הקריז.

לפעמים דחיית סיפוקים, גם אם מהסיבות הלא נכונות,
שווה זהב....

טסנו.