החיים הם כמו גלים, נקודת המבט שלנו כל הזמן משתנה בהתאם למיקומנו על הגל.
קצת כמו הכלוב.
תמיד היינו כאלה?! או שככל שאנחנו פה יותר זמן, הפרספקטיבה שלנו משתנה.
אנחנו משתנים עם הזמן,
מצפים לפחות, מצפים ליותר,
מתגעגעים למה שהיה, מייחלים למה שיבוא.
שמחים, עצובים, מאוכזבים, מנסים, מנצחים, מפסידים, ממשיכים, מוותרים.
אני עושה רשימות,
בעיקר כדי לא לשכוח (דברים נוטים לנזול מבין האצבעות).
פעם אלו היו רשימות של משימות קטנות שצריך להספיק,
רשימות למכולת, לקניות, לתשלום חשבונות, פגישות, ישיבות.
לאט לאט הרשימות הפכו להיות רשימות של החיים, הדברים הטובים (כדי לא לשכוח),
הדברים הרעים (בעיקר כדי להוציא).
אז חשבתי לעצמי, שאולי אני לא צריכה רשימות יותר.
אולי לא משנה אם אני שוכחת משהו פה ושם.
אולי אין צורך להזכיר לאחרים.
הרי את מה שחשוב לליבנו, אנחנו אמורים לדעת, לזכור, להרגיש לבד.
לא?!
