יומני נוטה

אני מודה!

אני מקנאה בלו שהשמחה באה להם באופן טבעי,

האופטימיסטים, בעלי המוטיבציה, הנמרצים, החייכנים,

נו... אלו שנראה שהכל מוצלח וטוב להם בחיים.

אתם מכירים אותם, אלה שחיים בסרט.

אצלי;

השמחה מעולם לא היתה טבעית אצלי,

פסימיזם הוא המפלט שלי, 

החיוך האמיתי שלי נדיר,

ולא הל מוצלח לי וטוב לי בחיים.

אני מנסה להסתפק ברגעים קטנים של אושר, 

זה מה שיש לנו בסך הכל.

אבל מה שיש לי,

זה כוח רצון, זה הרבה שיגעון, אופי קצת אחר..

אני ממשיכה למרות הקשיים,

למרות שרבים אחרים, כבר מזמן היו מוותרים.

ומשהו בי, משהו קטן השתנה,

מה ומי שגורם לי להתעקש ולנסות.

ואז אני גם מחייכת (בקטנה או בגדולה, מה זה משנה?!)

בעיקר, יש לי אהבה,

ואני באמת באמת אוהבת אותך!

**למרות אירועי ליל אמש 😉 **