דברים לוקחים זמן,
יש הליך,
את צריכה המון המון סבלנות,
אין ברירה חוץ מלהמתין,
נכון, זה קשה, אבל זה לא תלוי בך...
בסוף, דברים יזוזו.
ואז, אחרי שישבתי כמו ילדה טובה,
"כססת ציפורניים" (אני לא באמת כוססת ציפורניים),
במשך ימים, שבועות, חודשים, אפילו שנה!
מגיע שלה שהיקום מתנקם ולא בצורה טובה ונחמדה.
רוב בני האדם, יתרגשו כשדברים יקרו להם,
אני, אני נלחצת כשהכל בא יחד, הכל דחוף,
הכל לחוץ, הכל עכשיו!
חיכיתי כמו ילדה טובה,
אמרו שדברים יקרו לאט לאט, בהדרגה.
המציאות...
היא אחרת לחלוטין,
ה כ ל פתאום מגיע יחד,
כל הדברים שלהם חיכיתי והמתנתי,
פתאום יש 5 פגישות ביום,
מיליון תורים שצריך לתמרן ביניהם,
המון בירוקרטיה.
אנשים חדשים,
הרגלים חדשים,
לוחות זמנים חדשים,
שיגרה שונה.
הכל עכשיו, הכל דחוף, הכל לחוץ.
ורק אני, במקום להיות שמחה ולהתרגש,
אני מסתגרת, הנשימה נעתקת, לא תמיד מסתדר לי כמו שאני רוצה
(ולי חשוב שדברים יהיו בדיוק כמו שאני רוצה - גם אם אני לא בטוחה מה סדיוק אני רוצה).
אז אני רק יכולה לקוות, שבמבול הנוכחי,
כל החיילים יפלו למקום הנכון, ואני אצליח למצוא קצת נחת...