לשנה הזאת היה המון פוטנציאל,
המון דברים הלכו בכיוון הנכון, דברים התחילו להסתדר.
כהרגלם של החיים, אנחנו מנסים לסדר אותם באיזו צורה הגיונית,
והם בשלהם, בצורה אקראית לחלוטין נופלים עלינו בבת-אחת.
עומס - כשל מערכות טוטאלי, אין זמן לזוגיות, אין זמן לחיות, אין זמן לישון, אין זמן לספורט,
אין זמן להנות, אין זמן לקניות, אין זמן לבירוקרטיות, לפגישות, לסידורים, לקפה...
פשוט אין זמן!!! (גם לכלוב אין זמן - אבל שאלו יהיו הצרות שלי)
אין זמן להיות חולים, אין זמן לבדיקות חשובות,
אני בטירונות מעבודה, חזרתי 20 שנה אחורה.
מספרים לך כמה אתה מיוחד, ואיזה קידום זה, ואיך אתה מוצלח ותנצח ןתגשים ותשיג, ואנחנו מאמינים בך!!!
ואני חושבת - אני רוצה לישון, לסדר ציפורניים, לראות את הגנרטור - אני רוצה סקס והמון ממנו, אפילו ונילי! ולא להיות מעולפת מעייפות כל יום.
אולי זה משהו במנגנון שלי שדפוק - אני לא יודעת לשחרר וחייבת להיות "מוצלחת" בהכל, אני לא עוצרת לנשום.
"אין דבר כזה" החיים צוחקים עלי, "כל בני האדם מטומטמים, אתם גרועים יותר מעכברים, לפחות הם לומדים מטעויות".
אנחנו נידונו להכשל מראש, הכל אקראי ואי אפשר לתכנן באמת.
בקיצור, עד שהתופת תרגע, ויהיו לי חיים שוב, בתקווה עדיין גנרטור ומשפחה, וחברים שלא זוכרים אותי,
תאחלו לי בהצלחה.
אז זין על "חג האהבה" וסופי שבוע, ומשפחה וחברים,
הגיע הזמן לעוד מפץ גדול!