אז לא כתבתי כבר המון המון זמן, נו טוב, הייתי קצת עסוקה, חיים וכל זה.
מסתבר שכשמעמיסים את החיים בעבודה, במשימות, בחיי יום יום (שלרובנו הם נורמלים), לא כולם יודעים לאזן בין העומס לזמן חופשי והנאות החיים.
אה, אז מסתבר שאני אחת מאלה, אני נשאבת לעבודות, למשימות, לתחזוק הבית, לפגישות - ושוכחת לחיות, לעצור להריח את הפרחים בדרך, לראות את נדידת העופות (כן חברים, התחילה עונת הנדידה ולמעשה אנחנו נכנסים לעיצומה, תסתכלו לשמיים ותראו עופות מכל המינים והסוגים חוצים דרך מדינתנו הקטנה בדרכם אל החום).
אממה, מסתבר שאיפשהו בדרך הלכתי לאיבוד, התעייפתי, ואין לי כוחות פיזים או נפשיים לשום דבר מעבר לחובות האלה!
אתם יודעים, חברים, יציאות, מסיבות, סתם כוס קפה עם ידיד/ה, בילוי עם הגנרטור, סקס (מה זה בדס"מ?! אגב, בדס"מ צורך זמן תכנון, ארגון, ביצוע, סדר, וניקיון, זו ממש משימה בלתי אפשרית כרגע - איזה חרא אה?!).
שככה יהיה לי רע, ומסכן הגנרטור, הוא מוצא אותי בערב שפוכה מעייפות, רדומה (בכל זאת בלילות שאני כן מצליחה לתפוס כמה שעות תנומה, אני עדיין קמה בחמש וחצי, כי לכלבתא יש שעון ביולוגי משלה, והיא רוצה לטייל בשעה שש בבוקר, אם אפשר קודם עדיף - תודה).
בקיצור, לא קל העניין הזה, בכלל כשיש כל כך הרבה דברים והחלטות שעומדות על הפרק, (כן אני הפולניה של הכלוב, אני חייבת להתלונן, מישהו היה צריך לקחת את התפקיד, ואני, מה לעשות, מצטיינת בו!).
אני מתגעגעת לימים לא עמוסים, לאין מחוייבויות, לספונטניות, לאנרגיות!
אני מסתכלת על החבר'ה הצעירים שאני עובדת איתם, הם טוחנים שעות בעבודה לא פשוטה, ויוצאים משם לבלות, לטייל, לראות, לשמוע, נוסעים, חוזרים...
אני לא מצליחה להגיע לחצי מהמשימות שיש לי, כוס קפה עם ידיד ממתין כבר שנים! טיסה לנופש בחו"ל מתחילה להראות כמשהו בלתי מושג.
את הבית צריך לנקות קצת מעבר (ואין לי כח, צריך להביא מנקה - בתשלום תודה, אין צורך בעבד).
בקיצור דרושה אנרגיה ושמחת חיים (אם אפשר גם שעות שינה לא יזיקו)
בוקר טוב עולם - יום שלישי, אמן יסתיים במשהו - פעמיים כי טוב (וזה).
*אין הכותבת אחראית על השטויות שנכתבות בלילה חסר שינה.
*תודה,סליחה,שלום.
