החיים כשמגדלים תינוק מפלסטיק

המילים נפלו ממני כמו שקי בטון מספינה שוקעת. אני כבר לא יכולה יותר, אמרתי, כבר לא נותר ממני דבר, מלבד המרדף מהמבט שלך, שיחתוך אותי עד לעצם, אבל לא יגרום לי לדמם. הייתי רוצה שתהפוך לסיפור יפה יום אחד, אבל לא תהיה לעולם. אף פעם לא היית סיפור. לא הייתה לך התחלה, גם הסוף הוא משהו חמקמק שמעולם לא השגתי, רק הרים, גבעות ועמקים של אמצעים מתמשכים. הרגלים, אבני בסיס, זיונים בחושך. אהבתי אותך, כמו שמחלימות מאנורקסיה נרבוזה אוהבות לאכול, כמו שבוגרי "יורדים בגדול" אוהבים ספורט, כמו שחתול רחוב אוהב חיסונים. לקחת אותי יד ביד מהחושך אל העמימות ושם נותרנו ביחד, ישובים, אוהבים, נצמדים. אחד לשניה, כמו שום דבר, כמו הכל. 

אהבתי אותך, תמיד אוהב, אף פעם לא אהבתי אותך, כשאזכור אותך, זה כבר לא ישנה בכלל.