אתמול אין אחד מכם שלא נתקל בידיעה המזעזעת.
היום כל העיתונים ספדו,
הכותרות זעקו: "הלם" "אלוהים אדירים" "רעידת אדמה" "עולם הבידור בהלם"
יהודה לוי ונינט כבר לא יחד!!!
באותו יום, מתחת לשטיח של התקשורת בישראל טיטאו עוד התאבדות.
(ידעתם שזה גורם המוות מספר 1 בישראל ?) יותר מכל תאונות הדרכים, יותר מסרטן, יותר ממלחמות.
אבל אסור לדבר על זה.
אז אתמול הלך לעולמו בגיל 37, אחד היוצרים הישראלים היותר רגישים ומרגישים, בועטים ומטלטלים שרובכם כנראה לא הכרתם.
הוא לא היה פופולארי, הוא לא ניסה להתחבב עליכם, לא ניסה לייפות את הכאב שחי בתוכו.
הוא הצליח להוציא (יותר מכל אחד אחר) את הכאב הפנימי שלו בצורה הכי אותנטית שיש על הדף, ואז שר את זה.
צרח את זה. הקיא את זה. בעט את זה החוצה הכי חזק שאפשר ועדיין השאיר בזה את החמלה והרגישות והרוך שרק יוצר
עוצמתי ורגיש כמוהו היה מסוגל.
גבריאל בלחסן - היום אתה יכול סוף סוף לנוח.
נוח על משכבך בשלום.
