יולי -תחילת אוגוסט אישרו את התחושה שחשבתי שמקוננת בי מזה זמן,
מעט מדי משתנים, יותר מדי מהם יכולים להוביל למשוואה בעייתית.
השבוע הראשון של אוגוסט שיחרר כמה מהם לחופשי והרגיע את המערכות.
על כוס בירה עם חבר שננטש בהפתעה גמורה ע"י בת זוגתו הוא שופך את הלב,
שולח בי תחושה לא נעימה בצורך של גילוי אמפתיה.
הוא מדליק סיגריה וממלמל על כך שאין לו שליטה על החיים שלו, הברמנית החמודה אומרת שאסור לו לעשן בפנים ומתעקשת שנצא החוצה,
"אתה רואה ?" הוא אומר, "אפילו סיגריה בשקט אני לא יכול לבחור איפה לעשן".
דווקא אז אני נותן לאמפתיה לצאת ואנחנו יוצאים החוצה והיא נשארת על הבר, שתחכה.
בחוץ הוא ממשיך להטביע את עצמו במלנכוליה מתוקה,
"היית חוזר אחורה בזמן ?"הוא שואל אותי,
"לאן בזמן ? "
"לא יודע, אבל אחורה בזמן ועושה דברים אחרת" , "אני לא יודע" אני משקר לו, "אולי לא, כנראה שכן".
"ומה היית עושה שונה ?" הוא שואל ופולט עשן,
"לא יודע, אני משתדל לא לחשוב על זה".
נמאס לי ואני מזרז אותו.
"בוא נחזור פנימה, השארתי את האמפתיה על הבר ואני לא רוצה להשאיר אותה במקום כזה לבד"
"השארת מה ?"
"לא משנה, אבל לשאלתך, לא הייתי חוזר אחורה, אבל משום מה אני לא מצליח להתנער משנות ה-90 "
"שנות ה-90 ?" הוא מהרהר,
"כן !" אני עונה, "אבל רק מהחצי הטוב שלהם".
לפני 13 שנים. 18 באוגוסט 2011 בשעה 21:51
