באחה"צ סתמי כינסו את כולנו לשמוע הרצאה, אחת מאותן הרצאות בהן מקום העבודה מביא מרצה חיצוני שמקשקש על מבנה אירגוני ורשת קשרים וכל מיני רעות מקצועיות אחרות ובדר"כ זה בא בסוף היום כשאתה מת לעוף הביתה.
באותו אחה"צ, בזמן הרצאה כזאת, בעודי יושב מאחור , מנקר לעייפה ומנסה להרכיב רשימת קניות דמיונית לסופר שמעתי את המרצה מספרת סיפור שלא היה ממש קשור למטרה שלשמה התכנסנו אבל בכל זאת הסב את תשומת ליבי.
המרצה סיפרה אל פאולו קואלו , מחבר "האלכימאי" שנשאל בזמן ראיון ע"י כתבת מגזין כיצד הוא מקבל רעיונות כל-כך נהדרים לכתיבה.
קואלו ענה "first comes Discipline then comes Inspiration" , כשנשאל מה הכוונה הסביר קואלו שהרעיונות לסיפוריו לא נוחתים עליו ביום בהיר, הוא מתעורר כל בוקר ומתיישב לכתוב, וכותב וכותב וכותב עד אחה"צ או עד הערב, בדרך הוא מוחק, מתקן, עורך, מוסיף וככה כל יום.
"את מבינה " אומר קואלו, "הרעיונות הטובים שלי מגיעים ממשמעת כתיבה שלקחתי על עצמי, אני משוכנע שאם אני אכניס את עצמי למשמעת כתיבה בסופו של דבר אולי אחרי יום, אולי אחרי חודש יצא לי משהו טוב שאני אוהב, הלוואי ויכולתי למצוא השראה ככה סתם או מטיול נעים בפארק אבל בסופו של יום המשמעת שלקחתי על עצמי מניבה את ההשראה שכל כך רציתי".
מעורר מחשבה, לא ? אולי בעצם אין קיצורי דרך,
מי מאיתנו לא מקווה שהשינוי , התפנית, או ההצלחה תנחת כרעם ביום בהיר או כבדרך אגב ? כשלמעשה התשובה נובעת מהתהליך ולא מהתוצאה הרצויה.
אני יודע שמהסיפור נודף ריח (סירחון) של סדנאות לשיפור עצמי שאישית אני לא סובל (מה יש לשפר ? אני כמעט מושלם, מה לא ?), אבל עדין הוא הזיז לי כמה גלגלים בראש.
חומר למחשבה לרגל החג.
חג שמח לכולם.
נ.ב.
אני חייב לקנות אייפוד דחוף.
לפני 17 שנים. 21 במאי 2007 בשעה 22:28
