"שירלי" עומדת בסלון עם כוס קפה,
"מתי הטיסה שלך ?" אני שואל וממשיך להתארגן ליציאה לעבודה,
"ב-17:00" היא עונה, "אני כבר לא אהיה פה שתחזור",
אני מתקרב אליה, מחבק אותה,
"היה טוב מאוד לראות אותך שוב, בכלל לא השתנית",
"אתה שונה" היא אומרת ונותנת קריצה,
"לטוב או לרע ?"
"את זה אני אגיד לך בפעם הבאה שניפגש עוד 7 שנים, כשתהיה בן 37" , היא צוחקת.
אני מתרחק ממנה והולך לכיוון היציאה,פותח את הדלת ומסתובב אליה,
"אל תשכחי לכבות את האורות ולשים את המפתח בארון בחוץ",
" תמיד ידעת להרוס פרידות " היא אומרת בחצי צחוק,
"ואת תמיד ידעת ליצור אותן מצוין" אני משיב,
אני מפריח נשיקה באויר לכיוונה ואותו חיוך מקסים נמרח לה על הפנים היא מחזירה נשיקה,
אני מחייך,מסתובב ויורד במדרגות.
נכנס לרכב, מתניע ויוצא לדרך, ברדיו מתנגן "sonnet" של "the verve" , כל כך במקום.
שבת שלום
לפני 17 שנים. 13 ביולי 2007 בשעה 16:14
