לפני 12 שנים. 1 ביוני 2012 בשעה 14:44
לפעמים צריך לעצור
לראות ולהתחבר.
אולי אפילו לחייך.
באמת יום יפה היום
ממש ממש יפה.
שבת שלום לכולכם
Thoughts from the dark side
חושך מוחלט, חשיפה מקסימלית. במקום שאליו האור לא חודר, שם אפשר לראות הכל...לפני 12 שנים. 30 במאי 2012 בשעה 20:01
קשה לי להבין
ואני ממש לא שיפוטי כאן
אלה באמת ממקום של חוסר הזדהות
אבל קשה לי להבין איך שתי אנשים
יכולים לבנות קשר זוגי, רומנטי, ארוך ומתמשך
שמבוסס על שליטה בדסמית.
זה לא מסתדר לי. מערכת זוגית צריכה להיות מבוססת
על כבוד הדדי, חופשיות מוחלטת וההרכה עמוקה אחד לשני.
וזה נכון גם במערכת בדסמית אמיתית ומוצלחת.
מערכת זוגית צריכה להבנות על תשתית של אהבת אמיתית, צומחת ואמיצה.
וזה נכון גל במערכת בדסמית אמיתית ומוצלחת.
מערכת זוגית צריכה להתבסס עם שוויון אמיתי. בכל דבר ועניין, בטח רגשי ונפשי.
וכאן זה לא מסתדר לי במערכת בדסמית.
הכל יש במערכות הבדסמיות שלנו, כבוד, הערכה, אהבה, רגש.
אבל לא שוויון.
לא מצליח להתחבר
ושוב מדגיש - לא בשיפוטיות בכלל
אבל לא מבין איך זה באמת יכול לעבוד...
נראה לי שלפחות אחד מהאלמנטים (זוגיות או שליטה) בסוף
נחלשים או גרוע יותר
נפגעים
לא כך?
לפני 12 שנים. 25 במאי 2012 בשעה 11:13
הרבה לבן יש בחג הזה
הכל בהיר
שבת שלום וחג שמח
לפני 12 שנים. 20 במאי 2012 בשעה 20:32
החיבור בין שני אנשים
באינטראקציה בדסמית (כל סוג של קשר בדסמי, קצר או ארוך,
רגעי או קבוע)
מבוסס על סיפוק מספר צרכים של שניהם
קודם כל סיפוק מיני, אומנם
שונה במהות עבור השולט והנשלטת
אבל סיפוק לשניהם בכל זאת.
פורקן, של מתח ותסכול
גם כן עבור שניהם.
שחרור מהשגרה היום יומית,
לא משנה ממה היא מורכבת,
חיבור, כל אחד בדרכו, לפחדים, למקומות האפלים
והחשוכים
בנפש שלו.
אבל הרבה פעמים אנחנו שוכחים
שכל קשר כזה,
כל אינטראקציה
מייצרים הזדמנות ייחודית ואולי
חד-פעמית ללימוד עצמי,
לחקר הנפש הנסתרת.
לנוע עוד קצת לכיוון
ההשלמה
לפני 12 שנים. 17 במאי 2012 בשעה 15:47
לראות - או ליתר דיוק לשמוע לידה
ואז להחזיק את התינוק הקטן,
אתה מבין מחדש שאנחנו בעצם חיות.
הילד החדש הזה,
הוא יודע הכל, מבין כבר הכול
הוא לא צריך מילים, לא צריך הסברים.
משהו כבר הכין אותו לעולם
להתמודדויות הראשוניות
אז אני מסתכל על התינוק הזה
הגור הקטן
ומבין שזה סוג של חיה
ושואל את עצמי
האם למקום הזה
החייתי,
שבו לא צריך מילים
שבו הכאב הוא חייתי
ראשוני
האם לשם אנחנו שואפים בבדסם
או למשהו אחר לגמרי ??!?
לפני 12 שנים. 15 במאי 2012 בשעה 21:02
אין צליל יותר עוצמתי
מרגש, מצמרר
מאשר הבכי הראשון
הממש ראשון
של תינוק שהרגע
נולד
לאח שלי נולד ילד הערב
אם כל ההתעסקות שלי
של רובנו כאן בכלוב
בחושך, באפל, באסור
יש רגעים
יש דברים
שמזכירים לך
שיש טוב בעולם הזה
ישנם דברים טהורים
מלאים באור !
מגיע לי מזל טוב :)
לפני 12 שנים. 13 במאי 2012 בשעה 20:59
עכשיו שאת ממוקדת,
שהכל שקט מסביב,
שאת מרגישה מוכנה למסע
מגיע החלק השני
של ההכנה שלך
לקראת החושך
צריך לכבות, לנטרל
את האגו.
האגו חיוני, גם בחיים היום יומיים
וגם בחיים הבדסמיים
אבל לחושך האגו מפריע
זה סוג של אור
סוג של רעש
אז אנחנו מתחילים בנטרול האגו
אני מזכיר לך שאת בסה״כ חפץ
חיה, כלבה
זונה, חור ועוד חור ועוד חור
שפחה.
בכל מיני דרכים
בכל מיני מילים
בכל מיני מעשים
בכל מיני כאבים
בכל מיני חדירות
בכל מיני פקודות
אנחנו מקלפים את שרידי
האגו
את לא תעבירי שליטה
שליטה מלאה, עוצמתית, בטוחה
כל עוד האגו שם.
אז ממשיכים, דקה אחרי דקה
להוריד, לקלף
את האגו הזה.
עד שאת נשארת שם
על הרצפה
והאגו שלך מונח לידך
שם על הרצפה
ואפשר לעבור לשלב השלישי
והאחרון
במסע אל החושך
לפני 12 שנים. 12 במאי 2012 בשעה 20:53
כדי להגיע
לחושך,
למקום שבו אין אור
למקום שבו אנחנו רואים את הנפש. הנשמה
כדי להגיע לשם,
צריך לעשות כמה דברים.
הראשון, הדבר ממנו מתחילים
זה כיבוי אורות.
זה כולל מציאת חדר
חשוך ושקט
אבל כמובן חושך ושקט הם לא רק פיזיים
יש להגיע למצב
נפשי, מחשבתי, רגשי,
נקי לגמרי. שקט לגמרי. חשוך לגמרי.
ולכן, יש סדר פעולות בתחילת כל סשן.
את מכינה את עצמך, עוד לפני ההגעה למקום.
אחר כך את מכינה את המקום, את הדברים שאני אוהב. דורש
את מורידה בגדים, מכבה נייד,
סוגרת חלונות, מדליקה מזגן,
מפעילה מוזיקה, מכבה אורות.
את עוברת לתנוחה הראשונית,
ממתינה לי. מוציאה מעצמך את הדאגות היום יומיות,
מורידה את התסכולים היום יומיים ,,
מתחילה להרגיש את הציפיה, ההתרגשות, האהבה והחיבור,
אולי קצת מתח ופחד.
אני מגיע, ואת מתרכזת בי.
מורידה לי נעלים וגרביים. מוצצת ומנקה את אצבעותי.
את מרוכזת בי. בנו. בסשן. מדקלמת את השבוע, נותנת לי מתנה.
ממתינה למבט, לפקודה, לכל בקשה שלי.
את כאן, איתי. השארת את היום יום הרחק מכאן. כבר לא ממש מזהה את עצמך.
את במקום אחר. האור והרעש יכולים
להעלם.
עכשיו, יחד איתי,
אפשר להתחיל ליצור עבורך
חושך.
המשך יבוא....
לפני 12 שנים. 11 במאי 2012 בשעה 19:41
את תשבי על הרצפה
עינייך מכוסות
בחדר שקט
ללא דיבר
ללא תזוזה
לא רואה דבר
כך תשבי
שעה, שעתיים
אולי יום
אולי גם לילה
ואז תספרי לי
מה ראית שם
בחושך
לפני 12 שנים. 10 במאי 2012 בשעה 20:50
מספרים הם רנדומליים
עד שהם לא
ויש סדר, הסבר.
יש שמש, אור
עד שמגיע החושך
הכבד,
ואז יש סדר, הסבר.
יש רעש, בלגן
עד שמגיע השקט
המוחלט, הסופי
ואז יש סדר, הסבר.
שהמילים, המספרים, האור, הרעש
מפסיקים להפריע
אז
רק אז
יש סדר אמיתי
ואפשר להבין את ההסבר