מה אומר ומה אגיד...

נכנסתי, 

כמו שאני אוהבת,

ב"שלום" צועק שכל הנוכחים יידעו שהגעתי, 

אפילו הקירות.

היה ריק, 

רק הוא והקירות.

אז שלום, נשיקה, חיבוק,

מה נשמע, מה העניינים, חולין ועדכונים.

עד פה סבבה.

מפה הדרדר.

שבי, הוא מורה לי, 

למה את מחכה?

אימאל'ה למה ככה?

אבל התיישבתי, 

הרי לשם כך באתי...

אז הגיעו עוד הוראות, עוד פקודות, 

עוד צייתנות ממני.

אבל לא סתם צייתנות.

צייתנות מלווה בהתפתלויות גופניות קשות ואפילו חיקויים לביסלי גריל

אני מנסה להגיד לו, כואב לי, 

לי לא מכאיבים!

אבל הוא, שמכיר אותי כ"כ טוב, גם מעבר למפגשים האלה,

מקדים אותי ואומר: 

אני יודע שכואב לך, 

אני קורא את זה עלייך,

אבל אין מה לעשות,

זה חזק ממני, 

הצורך להכאיב חזק ממני

חסרת אונים, מוגבלת בתנועה [ביסלי ידיים ורגליים], גיחכתי

כשהוא סיים ושחרר אותי,

שאלתי אם הוא גמר..

הוא לא ענה.

כששאלתי שוב הוא פשוט הסתובב אליי עם הגב ואמר:

"אני שומר על זכות השתיקה"

חצוף.

ועוד לחשוב שאני משלמת לסאדיסט הזה 

סאדיסט שקורא לעצמו

רופא שיניים

סאאמק כואב