בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

People can Fly

צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתוב
לפני שבוע. שבת, 9 בנובמבר 2019, בשעה 11:51

אז לא הסתדר לך לבוא.

אותי זה מעצבן ולא בא לי להתאפק

מתעוררת בי הדנה ג'ננה שאני 

אתה מגחך מזה 

ואומר לי שאני על העצבני

הגיחוך מעצבן אותי יותר ואני עונה-

ואתה על הרשע

אתה רושם לי 2 לפעם הבאה ומתכוון למקל כמובן

תרשום גם 10...משם זה לא מאיים עליי.

שבעצם אני רוצה לומר, שאתה לא ישולט עליי ככה מרחוק. 

כשאני כועסת באמת אני מורדת בשליטה.

דנה ג'ננה וניל מתעוררת, והיא לוחמת צדק...מהעולם המקביל. 

 

אתה ממשיך לצחקק לך..ואומר שאני גיבורה מרחוק. 

אומר לי מה לעשות ומרשה לי ללכת לאונן.

פחחחחח. לא באלי !!! 

איףףףףףףףףף. קופץ לי הקוף בראש.

ואז אתה עושה עוד מעשה קונדס שלדעתי גם נבזה - ומנסה לעבוד עליי שאתה פה למטה ואתה עולה 

בום. לא סתם קוף - גורילה!

 

היית חייב לסגור את השיחה

ואני אמרתי - הכי טוב

שלא נרד נמוך מזה.

שלחת הרבה נשיקות מתחנפות

אני שלחתי פרצופים כועסים

עוד כמה שניות אתה תנתק

אז כתבתי מהר -

לך כבר.

 

לא מתחרטת על אף מילה

אבל זה הולך לכאוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שבוע. שבת, 9 בנובמבר 2019, בשעה 10:49

ביום שאחרי

כמה שאני מסופקת ככה אני מורעבת לעוד
כמה שאני רגועה ככה אני מוטרפת יותר
כמה שהתפרקתי ככה אני מחוברת יותר
כמה שספגתי ככה אני מסומנת עוד
כמה שבלעתי ככה אני שייכת יותר
כמה שקיבלתי את הזין ככה אני רוצה ממנו עוד
וכמה...אוח כמה שגמרתי, ככה כמהה לעוד
כמה שירדתי למטה, ככה עפה גבוה

לפני שבוע. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 23:07

כשאתה שוכב על הספה ואני יונקת ממך את האצבעות של כפות הרגליים

ואתה מקבל טלפון מהבת שלך ומדבר איתה במתיקות...

אתה אבא -

מכף רגל

ועד

ראש.

 

לפני שבוע. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 22:57

אוהבת ללקק אותך בכל פינה. אוהבת למצוץ אותך מכל איבר.

אוהבת לינוק ממך. אוהבת כל תא ותא שלך. וכל תא שעובר ממך לתוכי.

אבל..

לזמן ממושך זה מעייף...או שנתפס לי איזה שריר ונהיה לי לא נח

או שנגמר לי הרוק ומתייבש לי הגרון.

ואז אני עושה הפסקה, בלי לבקש רשות

כמו היום למשל,

סימנת לי להמשיך ללקק ... וסירבתי.

הסיכון שלקחתי מכניס בי אנדרנלין.

אתה מתחיל לספור...ואומר-״בחמש, אני מביא ת׳מקל״

חמש שניות ארוכות אבל גם קצרות שהמח שלי בספידים של כן ולא

מאתגרת את עצמי . מתגרה בך. מתגרה בי. מתגרה מהפחד.

בוחנת לך ת'גבול. בוחנת לי ת׳אומץ.

עומדת על קצות האצבעות על המעקה מתנדנד של מרפסת בקומה חמישית. 

שבריר שניה לפני חמש...הפחד מכריע אותי ואני מתחרטת.

אבל מאוחר מידי.. אתה בחמש מזנק לחדר להביא את המקל..

אני מתחננת ומתבכיינת ומשקשקת מפחד. המעקה מתנדנד לי חזק. 

כמובן שזה מאוחר מידי אבל אין לי שליטה- זה המצב צבירה שהמח שלי נמצא בו - מצב מתחנן.

אולי זה יפחית מהעוצמה. אולי מהכמות.  

תוך שאני די היסטרית . מתפתלת. מתקפלת. אתה מיישר אותי ודורש - פנים לספה ותחת למעלה. 

הצלפה חזקה ראשונה. זה כאב.

אני מתחבאת בין רגליך ומנהלת מאבק אבוד - והצלפה השניה. הכאב בלתי נסבל באמת. 

בשלישית - כבר עמדו לי דמעות שהצלחתי לבלוע ורעד של אנדרנלין ופחד. 

וזהו. עצרת פה. שניה לפני שאני צורחת או בורחת, שניה לפני שאני מועדת ונופלת מקומה חמישית.

אתה מחבק ומרגיע עד שחוזרת לי הנשימה, מבטיח שזה נגמר.

מלטף לי בשורף...ושואל כדי לתזכר - ״מה את עושה?״

״מה שאבא אומר״.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שבועיים. שישי, 1 בנובמבר 2019, בשעה 00:51

בזמן שאת משתעשעת עם הבגדים בחנות שלך

הוא החדיר לי אצבע ובדק לי ת׳רטוב

בזמן שאת צילמת לסטורי את הסטיילינג שלך

הוא נתן לי לרכב עליו ולגמור

בזמן שצילמו אותך מהממת ומדגמנת אופנה עילית

הוא נתן לי שטיפה חיצונית, פנימית. אחורית ועילית

בזמן שבחרת ללקוחה עוד לוק מלא שיק

הוא נתן לי להשפריץ וגם להחזיק

בזמן שהתקשרת אליו באמצע היום

הוא נתן בי חזק ורץ למרפסת לענות

לפעמים...יוצא אפילו בשבת...!

בזמן שאת ישנה לך עד מאוחר

הוא נתן לי שעה גנובה של אושר טהור

ופעם... הצטרפתי אליו לטיולי לילה עם הכלב

ובזמן שנכנסת לשנת לילה עמוקה

הוא הצעיד אותי בפארק מטפטפת וחצי ערומה

מידי פעם הוא מקליט לי הודעות פינוק לאוננות

ובזמן שאני לבד גומרת מהן שוב ושוב

הוא עדיין איתי, לוחש לי באוזן מילים מחשמלות  

 

זה מכתב קצת מרושע שלעולם לא ישלח

בטח לא אלייך ובטח לא אליו

אבל .....הבלוג סופג הכל

ואם אבהל מעצמי...

אפשר תמיד לגנוז :-)

 

 

 

 

לפני שבועיים. חמישי, 31 באוקטובר 2019, בשעה 22:18

באבאם.

ככה כתבת לי אחרי שיצאת מפה.

וזה הרגיש כמו שזה נשמע -

Ba BaM

תוף חגיגי המכריז

 על ניצחון

במקום הראשון

 

בא בא באם מאבא

 שהוא מדליה

באבאם  שהוא גאווה

באבאם שהוא עולם

 

לפני שבועיים. חמישי, 31 באוקטובר 2019, בשעה 17:24

תגידי לאבא -

"אבא, תכניס לי את הזין לתחת"

ואני...קצת מתמהמהת

ואז אומרת...כי אני הרי עושה מה שאבא אומר.

אבל זה לא זה...

אני לא רוצה להגיד

לא רק כי כואב ואני פוחדת

אלא

כי אני רוצה

שתאנוס

אותי.

לפני 3 שבועות. שני, 21 באוקטובר 2019, בשעה 15:45

דקות ארוכות בהן אני מנסה להרדם

ובדימיוני-

אתה מגיע ולוחש לי באוזן

קטנה שלי, אקשור לך את הרגליים 

שגם בחלומות לא תתרחקי

אבדוק לך את החורים ואכניס לך ת'פלאג

שגם בחלומות תשמרי על התחת שלי

והנה קטנה...

קחי קצת את האצבע...

תמצצי ותרגעי

עד שתרדמי.

לפני 4 שבועות. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 17:26

הצעתי אתגר ...

אני - לא אבקש ממך כלום

(כדי להתנסות בלא להיות במוד הזה של לזרז את הבאות...)

ואתה - לא תמתח לי את הגבול.

(כדי שלא אשבר חחח)

זה הצחיק אותי

והצחיק אותך

כי במילא הכל קורה בקצב שלך

ואתה יודע מה טוב

ואתה מחליט

וזה שקוף שהאתגר הוא רק לעצמי

לא לבקש את הזין

לא לבקש לגמור

לא לבקש שתפתח

לא לבקש שתשטוף

לא לזרז או לכוון כלום.

 

ברור שבסוף ביקשתי קצת

אבל החזקתי את הרוב

אתה נותן מהכל ובאהבה

ואני נהניתי מהשקט הזה - לחכות לבאות.

 

 

 

 

לפני 4 שבועות. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 15:49

חלומות אני זוכרת רק פעם ב...

ככה זה עם סטלנים, ישנים חזק ולא זוכרים כלום.

אז לפנות בוקר התעוררתי מחלום

לרוב זוכרים רק פריים אחד...תמונה...ובעיקר הרגשה.

הייתי בדירה כלשהי, באירוע כלשהו, בסלון כלשהו.

היתה שם חברה שלי , שהקיאה (סוג של עיכוב בדרך אליך)

היתה שם עוד מכרה של שנינו בעקיפין. (עוד עיכוב/סכנה אליך)

והיתה שם ספה מוסתרת בוילון.

ולשניה בתוך כל הסיטואציה הזו, נקלענו למצב

ששנינו לבד על הספה, אתה סוגר את הוילון ומסתיר אותנו...מהכל. מהאנשים בעיקר ומהעולם הגדול.

זוכרת את המבט של שנינו ניצת.

גנבנו חיבוק.

הסנפנו צוואר.

לא אמרנו מילה.

וזה הפריים שנצרב בי חזק.

 

חלום שמשקף מציאות.

כל היום אני תוהה..מה הוא בא ללמד אותי.