צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

People can Fly

צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתוב
לפני 4 ימים. רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 23:24

Smell of you baby, my senses, my senses be praised

Smell of you baby, my senses, my senses be praised
Kissing and running, kissing and running away
Kissing and running, kissing and running away
Senses be praised
Senses be praised
You're my saving grace
Saving grace
Nothing will harm you
Nothing will stand in your way
Nothing, nothing
Nothing will stop you
And nothing will stand in your way
No one will harm you
No one will stand in your way
No one will bar you
Nothing will stand in your way
Nothing
There's nothing

 

לפני שבוע. שני, 9 בספטמבר 2019, בשעה 00:23

 

אמצע השבעה. מוזר לי אפילו לכתוב שאני ״יושבת שבעה״ כי אני לא ממש יושבת ולא ממש עצובה.

מרגישה מאוד מוזר.

אוכלת מעט, ישנה מעט ומעשנת בלי סוף. 

ביקורים וביקורים ..מהעבודה ...החברים ...המשפחה...סיפורים וסיפורים בלי סוף.

 

בבוקר שלחתי את הקטנה לבית ספר..מנצלת את ההזדמנות להתחבא קצת בשקט בבית, לפני עוד יום ארוך של שבעה.

אתה היית ב״יום שעדיף לא להתעורר אליו״ במילים שלך ...ובדרך לעבודה.

אני מסמסת ואתה עושה פרסה.

 

אתה מתיישב על הספה, שם לי את הראש אצלך ואומר לי - 

עכשיו, בואי נשכח.

 

 

 

לפני שבוע. שבת, 7 בספטמבר 2019, בשעה 10:48

האבא ה*ביולוגי* שלי נפטר ביום רביעי.

לא אכנס לכל סיפור היחסים ביננו, או יותר נכון נתק היחסים, רק אספר שהיו שם הרבה אישיוז, הרבה כעס ונתק...בעיקר ריגשי.
כל החיים אני שואלת את עצמי, כל פעם בשלב אחר...איך זה השפיע עליי לאורך הדרך....ואין ספק שזה השפיע.
כשהתחלנו, אתה ואני, את יחסי השליטה, תהיתי אם יש קשר בין האישיוז שלי בנושא לזה שאני כל כך מתחברת לתפקיד שולט אבא שלך, שאתה הצעת אגב...ואז לא ידעתי אפילו שיש כזה "תפקיד" בכלל.
מן הסתם הצורך בחיבוק ובטחון קיים אצל כולם, ובחיבוק של "אבא" יש תוספת ...מעורבת בו אהבה וחמלה של אב. ביטחון של יודע ורוצה את הטוב ביותר עבורי. שזה בהחלט היה חסר לי.
לרגע לא היה לי בילבול או השלכה - ה"אבא" שאתה בתוך המערכת שלנו, לא מתחבר או מתקשר לי לאבא הביולוגי.!..אני ממש לא משווה או מחפשת אותו בך או אותך בו. הכי לא.
אבל מידי פעם עלו בי מחשבות, די משעשעות האמת...
למשל, שהמילה "אבא" לא היתה שגורה בפי המון שנים...פעמים בודדות בלבד פניתי אליו ככה.
אין לי בטלפון הנייד מספר תחת השם "אבא"...ולו אין "דנה" בנייד...ובטח לא "הקטנה שלי" (בכל זאת, בת זקונים...אחרי שני בנים...)
ומאז שאתה "אבא של דוגי"...אמרתי הרבה פעמים "אבא". וזה לא היה לי מוזר בכלל כי זה כינוי "חדש" מבחינתי...כינוי עם תפקיד חשוב, ובגילגול חדש. בעולם אחר.
חוץ מפעם אחת.
ביום שלאחר מותו (המפתיע) הגעת לתת חיבוק. אני לא עצובה או שבורה ולא מרגישה באבל...אבל חיבוק ממך בנסיבות כאלו מחמם לי את הלב.
באמת שחשבתי שרק נתחבק, נעשן , נקשקש קצת וזהו.
בסוף רציתי אותך כמו תמיד, די מהר ירדתי לריצפה , למקום הטבעי שלי. הושטנו ידיים, וביקשתי שנהיה כמו תמיד, שזה הרי, הכי טוב שיש.
כל פעם שאמרתי לך "אבא" באותו סשן, (וזה יוצא ממני לבד), היה לי קצת מוזר.

סתם קצת מוזר ולא יותר מזה .
אין לי פואנטה או מסקנת סיום למכתב הזה, רק משתפת.

אבא...עכשיו רק אתה אבא שלי .
אני כותבת את זה עם קריצה וחיוך כמובן ...
תודה שבאת לחבק ❤

לפני שבוע. רביעי, 4 בספטמבר 2019, בשעה 08:56

הגעגועים אליך לא מפסיקים אף פעם

גם כשאתה נוכח.

 

 

 

 

לפני שבוע. שלישי, 3 בספטמבר 2019, בשעה 23:17

כשאתה לא נותן לי להשפריצ

כל היום אני מתהלכת בתחושה של צריכה להשפריצ

קצת מזכיר את ההרגשה שמתאפקים שיש פיפי

וקצת מזכיר התאפקות מגמירה

מרגישה כמו כלבה מיוחמת

וזה די מטריף אותי

רק שתדע !

 

 

 

לפני שבועיים. שני, 2 בספטמבר 2019, בשעה 00:14

אוהבת שאתה שולח הודעה

סתם ככה לשאול מה הולך

לפעמים שולח תמונה של הרגליים שלך

ואני שולחת תזכורות של התחת של אבא

❤️ קוצי מוצי צומי לדוגי 

וטיזינג לאבא ❤️

 

בשבת שלחת תמונה שלך שותה בירה

בקבוק הזכוכית החום והמוכר בפה שלך, באמצע שלוק..

באוטומט אני רואה 

איך אתה מעביר את הבקבוק מהפה שלך

לתוך התחת שלי

עם החיוך

והמבט הזה שלך -

בדיוק כמו בתמונה.

 

וכולי מאושרת לדעת שאתה חושב עליי.

ואולי כל בקבוק בירה שאתה שותה 

מזכיר לך כמה אתה רוצה

לדחוף אותו אליי ?

 

 

 

 

 

 

לפני שבועיים. ראשון, 1 בספטמבר 2019, בשעה 21:05

היום כשזיינת אותי חזק

וכאב לי ממש -

(לשאלתך איפה כואב: בתנוחות דוגי למינהן כואב לי בתפרים של הניתוח הקיסרי ...מבפנים... לחץ כזה של מתיחה במקום רגיש)

שאלת אותי , ,ברצינות, אם להפסיק

אמרתי לא.

גם כי אני אוהבת שאתה סוג-של-אונס אותי.

גם כי אני מכורה לסיפוק שלך.

וגם כי אני לא רוצה "להפסיד",

כלומר,

זו תבוסה בשבילי להפסיק לך את הזרימה..

ואני גיבורה.

 

תודה שדאגת לי , אבא ❤

זה מחזק עוד את הביטחון...שמחזק עוד את האמון....שנותן לי לשחרר עוד מהשליטה...

ולהיות טוטאלית . 

 

 

 

לפני שבועיים. ראשון, 1 בספטמבר 2019, בשעה 17:34

כל פעם זה קורה
אבל לרוב מילה אחת
מיד עושה לי לגמור
רק מילה טובה 
או שתיים

לא יותר מזה.

לפני שבועיים. שבת, 31 באוגוסט 2019, בשעה 01:22

 

אין לי פטיש כפות רגליים.

רק לרגליים של אבא.

ללקק ולינוק מהם את אבא.

להרגיש שם מחוברת חזק מלמטה.

ולמצוצ עוד ולהתחבר עוד

וכמה שיותר לנשום את אבא.

מכל פינה בגוף שלו.

ומעל כל זה -

לעשות לאבא נעים.

ולעשות את אבא גאה.

 

 

לפני שבועיים. שבת, 31 באוגוסט 2019, בשעה 00:57

זה די מוזר לי

שאני אוהבת שאתה מותח לי את הגבולות

אותן גבולות שאני ממש לא רוצה לחצות.

מוזר לי שאני מקבלת ומכילה את דברים שלא רציתי שיקרו.

ממש מוזר לי להתפוצצ ולגמור מזה שאתה לוחש לי באוזן, שאני אפתח לך

כשבמשך שנה אני מתנגדת ומתחננת שתרד מהנושא.

כמו לעבור מוטציה ולא להכיר את עצמך החדש.

 

אוהבת לעשות מה שאבא אומר, גם כשזה דברים שאני לא אוהבת לעשות.

זה מוזר !

עדיין.