לפני 4 שנים. 21 באוקטובר 2020 בשעה 12:18
נחנקתי בבית.
כל המצב הזה. העבודה מהבית. הפאקינג זום של בית ספר. ועם הילדה נון סטופ. אחת על אחת.
אמנם אתה ואני תמיד היינו המפלט מהמציאות... גם כשהמציאות היתה "נורמלית"...אבל עכשיו המצב מחדד את זה יותר.
עולם מקביל.
אני מגיעה אליך.
אתה מסמן לי ללכת לחדר להתפשט.
חוזרת לסלון מתיישבת על הכרית שהכנת לי.
בקרוב שקיעה והשמש טובה אליי
עוצמת עיניים ונושמת "שהחיינו".
שהגיענו לזמן הזה, בעולם הזה.
שילוב של שקט נעים עם שקט מרגש
של לפני הסערה ...
הלב אומר תודה -
לאבא שבשמיים ולאבא שאתה
ומחסיר פעימה בחיבוק הראשון ♥️