לפני 4 שנים. 14 באפריל 2020 בשעה 19:15
של מי את...?
של אבא.
של מי התחת הזה...?
של אבא.
ולמי את עושה צרות...??
...........
:-(
לאבא
People can Fly
צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתובלפני 4 שנים. 14 באפריל 2020 בשעה 18:42
ארבעה חודשים של ניתוק
מתוכם חודש של השבתת קורונה
שבועיים של שיחות בצ׳ט
שהבשילו לכדי המפגש
שיכנס לפנתיאון
באת אליי ברגל, הרבה יותר ממאה מטר
בלילה של סגר
והשקט הכל כך חזק הזה
שאפשר היה לשמוע את הלב שלי דופק
בכל בן יהודה
דקות ארוכות לא החלפנו מילה
וכשהצלחתי להסדיר ת׳נשימה
אמרתי לך רק -
״סורי״.
והנה חזרתי גם לכתוב...
לפני 4 שנים. 2 בפברואר 2020 בשעה 7:30
רֶדומה, חסרת תחושה; חֲסַרת רֶגֶשׁ, אָדִישׁה.
כבר מעל חודש נתק ממך.
אני רוצה להצליח בזה.
לא מאוד עצובה, רק קצת.
לא בוכה, בכלל.
לא מאוד מתגעגעת, רק קצת.
לא חרמנית, בכלל.
ולא בא לי על כלום.
Numb
לפני 4 שנים. 26 בדצמבר 2019 בשעה 16:57
ברכבת הרים שלנו
עכשיו זה בהרים
גבוה, מעל העננים ש'
הידיים למעלה
נכנעות
לכל הטוב הזה
שבא
ממעמקים
לפני 4 שנים. 22 בדצמבר 2019 בשעה 20:06
הנחתי את הסולם וחיכיתי לך
שתדליק לי אור ירוק
לרדת מהעץ
אליך.
קר לי למעלה.
שאלת אם ארד על ארבע
מה שתבקש, אבא.
התעקשת לתשובה ושאלת שוב.
אני כבר על ארבע
עם הזנב בין הרגליים
ועם הלשון
בחוץ.
לפני 4 שנים. 21 בדצמבר 2019 בשעה 2:25
נשברתי היום ושלחתי לך הודעת תבוסה :
ניש
בר
תי.
ואתה ענית :
צרי
כה
לב
חור.
זהו. לא המשכנו.
אין לי מושג מה אצלך. איך אתה.
הבאתי את הסולם.
מחכה לאור ירוק ממך לרדת מהעץ.
ומדמיינת
איך תעניש אותי
ואם נגיע לשם.
לפני 4 שנים. 14 בדצמבר 2019 בשעה 8:06
מרגישה כמו תאונה , ממשיכה להתנהג רגיל.
סוגרת שבת שניה בלי אבא, ממשיכה להתנהג רגיל.
הלב מדמם והמח לא דומם לשניה, ממשיכה להתנהג רגיל.
רוצה לצרוח שמתגעגעת, ככה, באמצע הרחוב,
רוצה לפתוח את כל הכפתורים בחולצה, שיראו את הלב השבור שלי
וממשיכה להתנהג רגיל.
רוצה להגמל מההתמכרות, רוצה להפסיק את הקריז
אבל ממשיכה לרצות אותך,
כרגיל.
לפני 4 שנים. 12 בדצמבר 2019 בשעה 9:55
כתבתי שלא מתאים לי
לא מתאים לי להתעצבן
לא מתאים לי הציפייה
לא מתאים לי האכזבות
והקנאה.
לא מתאים לי להיות בפקק של כמה ימים,
בשביל טיסה של שעה.
וגם כתבתי....
שאני לא באמת כלבה, שרק רציתי להיות שלך.
אמנם אלו דברים קשים שיצאו בזמן כעס
אבל יצאו מהלב, וזו האמת שלי.
כל פעם אני טורקת את הדלת הזאת שוב
ואתה רק יכול רק "להבין".
בטח מחכה שיעבור לי ה"קריז", שאתה קורא לו עונתי.
ואני ? אני מרגישה לכודה.
בתוך הכמיהה המוטרפת הזו להיות איתך
בתוך קולר ושרשרת של השליטה
כשאני איתך, מרגישה בכלוב מזהב
כשבלעדיך, אני מרגישה יתומה.
😔
לפני 4 שנים. 4 בדצמבר 2019 בשעה 20:29
משלשום אני מחפשת ת׳מילים לתאר
איך התרגשנו למפגש הזה
איך חיכיתי ערומה ורעדתי, גם מהקור
איך כיסית אותי בקפוצ׳ון שלך
איך זה הרגיש לשוב ולשים עליך ראש
איך זה הרגיש לשוב ולהריח אותך שוב
איך זה הרגיש לשוב להכנס למקום שלי אצלך
איך זה הרגיש להצמד חזק חזק
כמה שיותר עור שלי מתמזג לעור שלך
ואיך זה הרגיש כשליטפת אותי מאחור
ולחשת -
הגוף הזה שלי.
וכל תא ותא בגוף ענה לך כן.
לפני 4 שנים. 4 בדצמבר 2019 בשעה 15:17
תמיד אחרי ירידה באה עליה
תמיד שמתגעגעים המפגש יותר מרגש
תמיד שנפגש תגבר האש
תמיד ארצה להיות איתך
תמיד זה מחזיר אותי הביתה
תמיד אתה מזכיר לי
שאני שלך.