בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

People can Fly

צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתוב
לפני 4 שנים. 29 בנובמבר 2019 בשעה 8:03

גם אני יודעת להעניש...זוכר?

עונש ההימנעות ממך.

היעלמות.

התעלמות.

ושתיקה.

 

ועכשיו נראה מי יזחל על ארבע

עם הזנב בין הרגליים

והלשון בחוץ...

 

 

#מסמנת_גבולות

 

לפני 4 שנים. 27 בנובמבר 2019 בשעה 11:38

כשגם היום לא יכולת להכנס לחלון שלי

כתבתי לך -

תעשה יוגה...

כי אתה כבר לא גמיש !

 

אתה שלחת אייקון נקרע מצחוק.

אני שלחתי אייקון פרצוף חמוץ.

איף.

לפני 4 שנים. 26 בנובמבר 2019 בשעה 12:13

אתמול כשזיינת אותי בדוגי

כשאני על הבטן

נתקלתי בשרשרת שלא מחוברת אליי

וביקשתי - תקשור אותי.

תוך כמה שניות קשרת לי את שתי הידיים

התלהבתי מזה...עכשיו תזיין אותי יותר חזק

ולא אצטרך להחזיק בכלום כי אני קשורה...

חוסר אונים חמוד כזה.

אבל לא חשבתי בכלל על האופציה 

שתתחיל להחטיף לי

כשהידיים שלי לא יכולות לגונן.

פאקקק.

חוסר אונים מפחיד כזה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 23 בנובמבר 2019 בשעה 11:04

בקרוב

אתה תדבר אליי שוב

וגופי ירגיש את חומך

ואת נשימותיך

 

לפני 5 שנים. 19 בנובמבר 2019 בשעה 19:25

לא אוהבת ת׳עבודה שלי. בלשון המעטה.

לא אוהבת את הפרעת הקשב שלי. והיא ממש מפריעה

לא אוהבת ת׳בלאגן שאני חיה בו. ואין לי מושג איך לסדר.

לא אוהבת ת׳משבר פאקינג-גיל-העמידה הזה. מה לי ולו בכלל.

לא אוהבת ת׳לבד כבר . על אף שהוא חבר טוב..

לא אוהבת ת׳דאון הזה. אוף. אני בנאדם של לעוף.

 

ואני

ממש לא אוהבת

שלא הצלחנו להפגש כבר כמה ימים.

הכי צריכה לשים ראש

ולעוף על

אבא

 

להיות

ולו רק לשעה שעתיים

חופשיה. מפוקסת. מחוברת. מתעופפת.

גומרת ומשוייכת 

לך.

לפני 5 שנים. 9 בנובמבר 2019 בשעה 9:51

אז לא הסתדר לך לבוא.

אותי זה מעצבן ולא בא לי להתאפק

מתעוררת בי הדנה ג'ננה שאני 

אתה מגחך מזה 

ואומר לי שאני על העצבני

הגיחוך מעצבן אותי יותר ואני עונה-

ואתה על הרשע

אתה רושם לי 2 לפעם הבאה ומתכוון למקל כמובן

תרשום גם 10...משם זה לא מאיים עליי.

שבעצם אני רוצה לומר, שאתה לא ישולט עליי ככה מרחוק. 

כשאני כועסת באמת אני מורדת בשליטה.

דנה ג'ננה וניל מתעוררת, והיא לוחמת צדק...מהעולם המקביל. 

 

אתה ממשיך לצחקק לך..ואומר שאני גיבורה מרחוק. 

אומר לי מה לעשות ומרשה לי ללכת לאונן.

פחחחחח. לא באלי !!! 

איףףףףףףףףף. קופץ לי הקוף בראש.

ואז אתה עושה עוד מעשה קונדס שלדעתי גם נבזה - ומנסה לעבוד עליי שאתה פה למטה ואתה עולה 

בום. לא סתם קוף - גורילה!

 

היית חייב לסגור את השיחה

ואני אמרתי - הכי טוב

שלא נרד נמוך מזה.

שלחת הרבה נשיקות מתחנפות

אני שלחתי פרצופים כועסים

עוד כמה שניות אתה תנתק

אז כתבתי מהר -

לך כבר.

 

לא מתחרטת על אף מילה

אבל זה הולך לכאוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 9 בנובמבר 2019 בשעה 8:49

ביום שאחרי

כמה שאני מסופקת ככה אני מורעבת לעוד
כמה שאני רגועה ככה אני מוטרפת יותר
כמה שהתפרקתי ככה אני מחוברת יותר
כמה שספגתי ככה אני מסומנת עוד
כמה שבלעתי ככה אני שייכת יותר
כמה שקיבלתי את הזין ככה אני רוצה ממנו עוד
וכמה...אוח כמה שגמרתי, ככה כמהה לעוד
כמה שירדתי למטה, ככה עפה גבוה

לפני 5 שנים. 6 בנובמבר 2019 בשעה 21:07

כשאתה שוכב על הספה ואני יונקת ממך את האצבעות של כפות הרגליים

ואתה מקבל טלפון מהבת שלך ומדבר איתה במתיקות...

אתה אבא -

מכף רגל

ועד

ראש.

 

לפני 5 שנים. 6 בנובמבר 2019 בשעה 20:57

אוהבת ללקק אותך בכל פינה. אוהבת למצוץ אותך מכל איבר.

אוהבת לינוק ממך. אוהבת כל תא ותא שלך. וכל תא שעובר ממך לתוכי.

אבל..

לזמן ממושך זה מעייף...או שנתפס לי איזה שריר ונהיה לי לא נח

או שנגמר לי הרוק ומתייבש לי הגרון.

ואז אני עושה הפסקה, בלי לבקש רשות

כמו היום למשל,

סימנת לי להמשיך ללקק ... וסירבתי.

הסיכון שלקחתי מכניס בי אנדרנלין.

אתה מתחיל לספור...ואומר-״בחמש, אני מביא ת׳מקל״

חמש שניות ארוכות אבל גם קצרות שהמח שלי בספידים של כן ולא

מאתגרת את עצמי . מתגרה בך. מתגרה בי. מתגרה מהפחד.

בוחנת לך ת'גבול. בוחנת לי ת׳אומץ.

עומדת על קצות האצבעות על המעקה מתנדנד של מרפסת בקומה חמישית. 

שבריר שניה לפני חמש...הפחד מכריע אותי ואני מתחרטת.

אבל מאוחר מידי.. אתה בחמש מזנק לחדר להביא את המקל..

אני מתחננת ומתבכיינת ומשקשקת מפחד. המעקה מתנדנד לי חזק. 

כמובן שזה מאוחר מידי אבל אין לי שליטה- זה המצב צבירה שהמח שלי נמצא בו - מצב מתחנן.

אולי זה יפחית מהעוצמה. אולי מהכמות.  

תוך שאני די היסטרית . מתפתלת. מתקפלת. אתה מיישר אותי ודורש - פנים לספה ותחת למעלה. 

הצלפה חזקה ראשונה. זה כאב.

אני מתחבאת בין רגליך ומנהלת מאבק אבוד - והצלפה השניה. הכאב בלתי נסבל באמת. 

בשלישית - כבר עמדו לי דמעות שהצלחתי לבלוע ורעד של אנדרנלין ופחד. 

וזהו. עצרת פה. שניה לפני שאני צורחת או בורחת, שניה לפני שאני מועדת ונופלת מקומה חמישית.

אתה מחבק ומרגיע עד שחוזרת לי הנשימה, מבטיח שזה נגמר.

מלטף לי בשורף...ושואל כדי לתזכר - ״מה את עושה?״

״מה שאבא אומר״.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 31 באוקטובר 2019 בשעה 20:18

באבאם.

ככה כתבת לי אחרי שיצאת מפה.

וזה הרגיש כמו שזה נשמע -

Ba BaM

תוף חגיגי המכריז

 על ניצחון

במקום הראשון

 

בא בא באם מאבא

 שהוא מדליה

באבאם  שהוא גאווה

באבאם שהוא עולם