זו הכותרת של הכתבה של קארין ארד.
הסתקרנתי אז קראתי...
איזה בזבוז של 3 דק...
יכולתי לעשות כל כך הרבה דברים בשלוש דקות הללו...
כמו לשבת ולבהות בקיר לבן, הרבה יותר מעניין ומשעשע.
אם כבר קראתי אנתח קצת את הכתבה והכותבת (זה אחד מהפטישים הרבים שלי)
אולי משהו העלה את זה כבר..אני לא פה הרבה, נתקלתי בזה רק עכשיו
https://www.sheee.co.il/item/3439152
קארין היקרה אני עונה לך כאן כי גם ככה את לא ממש שווה את הכתיבה בתגובה לכתבה.
ציטוט ממה שאת כתבת על עצמך...
"התרגלתי לא לרצות כלום, להיות במצב של חוסר רצייה זה קיום זומבי כזה, סוג של חיים אחרי המוות - כמו להיות במסעדה בלי חוש טעם וריח. מדכא.כבר התחלתי להתרגל לעצמי כגווייה"
קצת עצוב שככה את רואה את עצמך.
"תגידו מה שתגידו, אבל זה הדבר היחיד שכולם זקוקים לו, במקום השני אחרי הישרדות בסיסית. מגע אוהב, חיוך מרחיב לב, ואת האישור הזה שאנחנו כמהים לו מאז הילדות - מאבא, אמא, הבוס, אלוהים, וואט אבר, לדעת שיש מי שיודע שאתה קיים ורואה כמה אתה יפה, חכם, ובעל ערך."
כמה חסרת בטחון את שאת זקוקה לחיזוקים מהסביבה שאת בעלת ערך.
"מעולם לא הלכתי למסיבת פטיש, אני לא בענייני מכות"
כמה אמונות מגבילות ומעוותות יש לך על מסיבות פטיש - אין ספק שבאת לראות "חגיגה של חופש מיני" כמו שאת טוענת.
"שאמורים לתת אוירה גותית, ואנשים מכל הסוגים, הגילאים, וסוגי הלבוש, כולל מלבושי הסאדו הצפויים - רתמות משונות, ניטים, בגדי גוף שלא מכסים את השדיים, מכנסיים שלא מכסים את התחת או בעירום עם איזוליר-בנד על הפטמות, הכיפה והחור של התחת. בסדר, מה שעושה לכם את זה. אני התלבשתי רגיל והוספתי לזה גרביוני רשת. שגם זה די רגיל, ביננו, נכנסתי, וניסיתי להבין מה קורה מסביבי."
בחלק הזה שוב את מדגימה לנו כמה ש"אין" לך אמונות מעוותות על עולם שאין לך מושג מה הוא מייצג בכלל
שימוש במילים "שאמורים לתת רתמות משונות, מה שעושה לכם את זה וניסיתי להבין מה קורה סביבי"
וכך זה ממשיך בתיאורים מזעזעים וגזעניים...
עלייה לקומה הבאה, ל"מבוך",שאני מכנה בחיבה רבה "חדר השפיך". בכנות, גם אם הייתי מתה שמישהו יכופף אותי לר' ויפליק לי בטוסיק עם מטקה ופרצוף רציני, נראה לי שזה לא היה קורה שם בחיים. החדרים נראים כל כך מעופשים ומלאי נוזלים, שאפילו פחדתי להישען שם על הקיר. אבל אנשים אחרים דווקא זרמו.
אז רקדתי. עם רוסיה סווינגרית
וזה ממשיך עוד ועוד באותו הסגנון עם סוף לא מפתיע ולא "שופט" בכלל
ציפיתי לחגיגה מדהימה של חופש מיני, אבל רוב מה שראיתי היה עצב, בדידות וייאוש של אנשים שהסתבכו בדרך המפותלת לסיפוק הצרכים הבסיסיים, ובמקום להודות שאחרי חיפושים וכשלונות אין סוף עלה בידם (הייתי חייבת) למצוא פשרה שהם מצליחים לחיות איתה. הזהות החדשה והייחודית שנטלו לעצמם קצת מנחמת, וההשתייכות לקהילה המחבקת (תרתי משמע) משמשת כתחליף בית. כי אם כבר החיים חרא, לפחות בואו נהיה ביחד, ומיוחדים מספיק כדי שכל אלה שדחו אותנו ירצו לבסוף להצטרף אלינו.
המסקנה של קארין ממסיבת הפטיש זה שכולנו מסכנים מלאי כישלונות ודחויים.
אז זו תגובתי לכתבה...
גב קארין
נראה לי שאת עדיין גוויה, חסרת רצון, חיה את חייה כסאחית זומבית בלי חוש טעם ובדכאון.
אבל למזלך נראה לי שזה ממש פתיר
סשיין אחד עם שולט/ת מדהימים שיעמיד אותך במקום ויגרום לך להתחיל להרגיש משהוא...
ואולי פעם ראשונה בחייך שתרגישי משהו...יסתדר לך את החיים. אבל הסיכון הוא...
שתתמכרי ותרצי מזה עוד..
ואני לא בטוחה שאני רוצה גוויה חסרת טעם בתוך הקהילה שלנו.
