יום לפני היום הולדת הוא שולח הודעה...
"מתי להתייצב מחר?"
איזה כיף שיש אנשים שלא רשום להם (נשלט) שאפשר לסמוך עליהם.
נראה לי שזה השולט היחיד שאני יכולה לשוחח אתו יותר מ 3 משפטים
בלי לרצות להוריד לו סטירה (ולא בקטע הטוב)
הוא הגיע כמובטח עם רכב פאר נקי מצוחצח כיאה לנסיכה ביום ההולדת שלה.
הוא פותח לנו את הדלת אנו נכנסות מאחור ומדברות לנו בכיף כל הדרך לת"א.
עם עצירה קטנה בחנות בדרום ת"א
מגיעים מסנטר, מחנים...כמובן פותח את הדלת שנוכל לצאת.
אני מחייכת מרוצה, נותנת לא את התיק השחור שלי וכך גם הנסיכה נותנת לו את התיק הוורוד.
וכך אנו מסתובבים כאשר אנו הולכות קדימה והוא מאחור.
בתור אריה אני רעבה כל הזמן בערך...
כמובן שמהר מאוד עשינו עצירה וישבנו לאכול.
סיימנו וקפצתי לרגע לשירותים בדרך אני שולחת לו הודעה.
"מתי רוצה לקבל את הזכות לנשק לי את המגפיים ולהגיד לי תודה על הטיול הזה???
כאן בחניון או אחרי שנחזור באמצע רחוב?"
הוא עונה לי:
"מתי שאת רוצה"
מוזיקה לעיני.
חוזרת מהשירותים ואנו יוצאות שוב לשופינג.
הוא נשאר שם עם התיקים שלנו לעשות שיחת עבודה דחופה.
בנתיים נכנסנו לכל חנות אנימה שהייתה בדרך.
חוץ מלחנות הסוטה שלהם - כי לא היה שם אף אחד שיפתח לנו...חבל אולי בפעם הבאה
חוזרות למקום שהשארנו אותו עם עוד כמה שקיות,
נותנות לו ויוצאות לדרך חזרה הביתה (לא רציתי להתעכב בגלל הפקקים)
כמו שהובטח חזרנו הביתה אחרי בוקר של כיף "בעיר הגדולה" עם נהג פרטי ברכב פאר
שגם שילם על ארוחת הבוק כמו ג'נטלמן.
הוא יוצא מהאוטו..פותח לנו את הדלת...
הבת שלי נכנסת להכניס את הדברים ואני מחייכת את החיוך השטני הזה (כן אתם מכירים אותו..החיוך הזה של עוד רגע..)
מצביעה על המדרכה שאנו עומדים עליה ואומרת...
זה הזמן להגיד תודה על זה שלקחתי אותך לטיול...
ואפשרתי לך לתת לנו שירות היום.
והוא...
מבצע מיד...למרות המכוניות שעוברות שם משני הצדדים
יורד על 4
ומנשק את המגפיים שלי..
אומר תודה
יופי...מספיק..קום עכשיו אני אומרת לו.
מביאה לו חיבוק ולוחשת לו באוזן..."תודה..תודה שעזרת לי לתת לבת שלי יום הולדת מהסרטים"
