אחרי התכתבות ששיתפתי אותו (אקס כלבה) שאני בעומס מטורף...
לא מספיקה לאכול, לישון..
אני עייפה ברמות שחזרו הכאבים בחזה...
(זה לא לב..לא לדאוג... כבר בדקתי בעבר)
"מה..אף אחד לא דואג לך?
את דואגת לכולם...ואף אחד לא דואג לך?
חיים שלי בואי אני אדאג שתנוחי"
רוב האנשים בחיי רוצים ממני משהו.
יעוץ, עבודה..פתרון..עידוד..סשן,...וכו...
איתו זה תמיד היה ההפך...
תמיד הוא דאג..
לא הייתי צריכה לבקש כלום.
אז למרות שאני עייפה וזה..החלטתי לבוא..
הייתי צריכה רגע את המחיקת מוח הזו.
שניה לשחרר ולא לדאוג לכלום
ושהכל יקרה לבד.
(הרבה מגיעים למקום של נשלט כאן בנקודה הזו..אצלי זה לא עובד!)
אז נכנסתי לרכב..כבר בדרך הוא שאל מה אני רוצה לאכול...
אני מגיעה הוא יורד לקבל את פני...
כבר במעלית החיבוק הזה..של..למה לוקח למעלית כל כך הרבה זמן להגיע.
ומרגע שהגעתי הכל פשוט קרה.
קפה..שכטה..אוכל..צחוקים...
לא צריכה לדאוג לאף אחד ודואגים לי..בלי שאפילו אני צריכה לבקש.
הכל פשוט קורה לבד.
כל אחד צריך מקום שהוא יכול לצאת מדעתו בשקט.
איתו ..זה המקום שלי.
"את יודעת שאני תמיד מפנטז עליך..לא משנה עם מי אני נמצא"
רק את יודעת לנגן עלי כאילו אני כלי נגינה...
אני לא יכול אתך..
את לא מבינה מה את עושה לי...
כן טוב נו..ככה זה כשאת חורטת את הנשמה....
אני יודעת שאתה מחפש אותי בכל אחת שאתה פוגש
ולא תמצא...
כי אין עוד אחת כמוני.
יש לי רעיון אני אומרת לו.
"מה דעתך להתחתן כבר לעשות ילדים להתגרש ואז לחזור אלי על 4 כמו כלבה קטנה כמו שאתה תמיד עושה"
"ואללה נתת כאן רעיון מהממת"
מחייכת אליו.."נו..זה מה שאני עושה הכי טוב.
אנשים משלמים לי המון כסף על הרעיונות שלי"
תודה על מרחב בטוח של שקט שלווה והמון אהבה.
בדיוק בזמן שהייתי צריכה את זה.
כבר אמרתי שזו השנה שלי נכון?!
