דברנו לפני כשנה וחצי,
קבלת הזדמנות להגיע, פישלת,
זה הכניס אותך אוטומטית לתקופת צינון של שנה וחצי,
מידי פעם היית שולח הודעה מתנצלת על הטיפשות שלך
על זה שלא הערכת מספיק, על זה שלא הבנת מי עומד מולך,
שאתה מצטער ומוכן לעשות הכל אבל הכל עבור טיפת יחס...
ההודעה האחרונה שלך (למזלך), תפסה אותי במוד הנכון
אמרתי לך להתייצב... ומשם מתחיל הסיפור שלנו...
לא יודעת מה מדליק אותי יותר...
לראות אותך ערום על 4 קשור בקולר ורצועה,
מובך עם המבט לרצפה מול העוצמה שבי,
רועד מהתרגשות לא מאמין שאחרי שנה וחצי של תחנונים
קבלת הזדמנות לכפר על הטעות שלך...
זה שאתה צעיר (תרתי משמע) לא מעז לנשום ללא האישור שלי...
רועד מפחד, יודע שהטעות הבאה שלך מעיפה אותך לחסימה בלי אופציה לחנינה...
או
זה שכל מגע שלי אפילו הקל שבקלים מחשמל אותך...
עוצם עיניים מתענג מכל פיסת עור שאני מוכנה לתת לך להעריץ,
עולה מהכף רגל למעלה...למעלה...נושם, מנשק, מלקק ולא מפספס אפילו מילימטר...
מטפטפ כמו כלבה מיוחמת, רועד מתשוקה, כאילו חיברו אותך לסוללה של 70 מליון וואט
תוך כדי התמסרות טוטאלית, נותן בי אמון מלא, לא מפחד להתמכר...
התמכרות שבסופו של דבר מצליחה להכניס אותך לסאב ספייס,
מקום שרק מעטים מצליחים להגיע אליו במהירות כזו...
מתפרק למיליון חתיכות ומורכב מחדש
ובסופו של דבר קורס לתוך זרועותי לחיבוק מעודד ומעריך, שמשאיר טעם של עוד...
