הלכתי לבקר חברים לקחתי את הפיטבולית המקסימה איתי כמובן.
בד"כ אף אחד לא מתעסק איתי...יש לי את המבט הזה של..עדיף שלא תנסו אפילו..
הגיע חבר של חבר והתחיל להתעסק עם הכלבה...
בהתחלה דפק לה מבט עקום כזה. אחר כך גרגר קצת...
בקיצור ראיתי שהיא לא יודעת איך לאכול את זה...לא נוח לה ולא יודעת מה לעשות...
בקשתי ממנו יפה שיפסיק ויניח לה.
לאחר מכן התחיל עם קצת כפות ידיים דחיפות ועוד דברים פיזיים...
בשלב זה הסעיף עלה לי...
קפצתי ממקומי תפסתי אותו בגרון מצמידה אותו לקיר ואומרת לו בתקיפות להפסיק!
הפיטבולית התחילה לנהום בעצבנות....
שחררתי אותו לפני שתהיה כאן תקרית בן לאומית, חשבתי לתומי שהבין את הרמזים.
בשלב זה הוא ננעל (יעני "לא רוצה..מה תעשי?") והמשיך בהצקות האין סופיות מול הכלבה.
הוא לא הבין שמי שמתעסק עם הרכוש שלי מתעסק איתי.
תוך שניה צמצמתי פערים עומדת מולו ותופסת לו את הביצים מועכת לו את הצורה (עם חיוך של ניצחון)
כולם מסתכלים עלי, מבקשים ממני להניח לו..הוא חצי עומד חצי מתקפל מתפתל מכאבים ומהבושה.
אני עומדת ככה 2 דק לפחות...מוודא שהמסר ברור ונקלט.
"אף אחד לא מתעסק עם הרכוש שלי!"
משחררת אותו...מחייכת וממשיכה לרכל על השירים הגרועים בארוויזיון השנה כאילו כלום לא קרה.
***למי ששאל - כן הסיפור אמתי, והוא לא מהעולם שלנו..אני בטוחה שזה ישאיר נזק פסיכולוגי לשנים רבות***
***למי שלא מכיר את הסיפור של הפיטבולית מוזמן לקרוא כאן***
לפני 5 שנים. 18 במאי 2019 בשעה 13:08
