אז יצאנו לדאנגן
קבענו עם ידיד שלה, שאיבד את התז וכסף בדרך.
נכנסנו ואמרנו לו להצטרף בתקווה שימצא את האבדה.
אחרי שעה של חיפושים ומריטות שיערות (שלו כמובן)
הוא שלח הודעה שלא מצא.
ברור שלא יכולתי להשאיר אותו ככה(למרות שאני לא מכירה אותו מי שמגיע איתי תחת חסותי).
אז דאגתי לשוחח עם הבעלים שיכניס אותו - שלמתי עליו ואפילו קניתי לו שתייה.
תודה עמוס - יצאת גבר כמו תמיד!
בשלב מסוים נאמד לידינו כלבלב חמוד עם קולר ורצועה
שכנראה קרא את הסיטואציה נכון והבין שיש מצב לשעשוע קטן.
תמיד נדהמת מהרמה של הרגישות של הנשלטים (לא כולם כמובן יש כאלה שברמה של נעל שלא מבינים גם אם חורטים עליהם עם סכין, כי הם כל כך עסוקים בעצמם)
אני מדברת על אלה שבאמת מקשיבים, מסתכלים ומספיק רגישים לקרוא אותך.
תודה לאליאס הכלבלב שנתן לנו להשתשעש איתו קצת לפני שעלה לבמה.
היה מוי כיף.
נתראה בפעם הבאה שנרצה לנקות את הראש...