אחרי כמעט שלוש שנים...משחררת את הכלבה...
אהבה שלי...חיים שלי...
הופעת כשכבר התייאשתי והייתי בטוחה שאין אהבה בעולם, התאהבתי בך מיד, ואתה מצדך עטפת אותי עם כל כך הרבה דאגה חום ואהבה, כשאני אתך – שום דבר לא חשוב, העולם פשוט נעצר. עברנו מלא דברים יחד והתגברנו על הכל... כמעט...
תודה על כל כך הרבה רגעים של אושר ואהבה, בחיים לא האמנתי שזה אפשרי.
המשפחה התערבה והשדים שלך קפצו ולא נלחמת בהם..פשוט וויתרת מראש...
מצד אחד כועסת כל כך..מצד שני... מי אני שאשפוט..לא עוברו 30 יום מאז שקברת את אמך...
אז נפגשנו אתמול, צחקנו, בכינו ובעיקר אמרנו תודה על כל מה שהיינו אחד עבור השני.
לא הייתי מוותרת על אף שניה אתך, ולא מצטערת לרגע למרות כל הכאב לב עכשיו (וכן הלב באמת יכל לכאוב💔)
באוטומט שלי הייתי סוגרת את עצמי שוב בכדי לא להיפגע אבל אז רק אזלזל בשיעור החשוב שלמדת אותי ובכל מה שהיה לנו יחד.
אומרים שכשבאמת אוהבים משהו צריך לדעת גם לשחרר אותו...
אהבה שלי..משחררת אותך...
מה שנשאר לי זה לאחל לך שתמצא את האושר שלך...גם אם אני לא שם בכדי לראות את זה.
