שורת נערים אילמת כואבת
תלויה בחבל גס חונק
מתנדנדים בחשכה לאור ירח
בגבעה אפלה תלולה שכחת אל
מלאת רוחות ושדים
תינוקות זוחלים נאחזים באדמה
פניהם קפואות
מלאות תלמים מדממים
האדמה רוחשת חיים
רגבי עפר זזים
לקול קצב הגהינום
אדם זקן פניו נוטפות נוזלות
ביד גרומה מחזיק עששית סדוקה
שעכבישים בוערים רצים בתוכה
עולה הוא בשביל סבוך בגבעה אפלה
מבטו צמא ועז
מפיו נשמעים גרגורים חסרי פשר
דורך על תינוקות קטנים בעלי חיוך זדוני
ואוספם לסל צבעוני שזור בפרחים
הזקן מלטף את הרגליים הקרות
התלויות שמכוסות קרח דק
מנשקם בשקיקה
מחכך בהם את חלציו
צובט את בשרם העדין והרך
ממלא ושואב מהם את סיפוקו
קול יללה וצווחה השמיע כסיים
ממעל חגו נחשים בעלי כנפיים
מלקטים עצמות נשכחות
ניזונים מפיסות עור מיותרות
מנקים גבעה מכל רמז
לכל התרחשות הליל
גבעה ירוקה מלאת חיים
פרחים בכל הצבעים
ושדות מוריקים
ילדים סמוקי לחיים רצים במשובה
מפריחים יונים לבנות לרקיע תכול
ורק למטה בצריף בודד ורעוע
מתגורר איש זקן בעל פנים מוזרות
מביט בשעון עתיק ללא הרף
משתוקק לבואו של הליל האפל
שיפרוש שוב את טלפיו ויעניק לו מחסה.