בחייאת ראבק קראתם? נהניתם? תשאירו לייק זה בחינם! מבטיח טובות הנאה על כל לייק או תגובה שלכם פרטים באדומות.

הַסֵּבֶל שֶׁלִּי

אֲנִי זָקוּק שֶׁהַסֵּבֶל שֶׁלִּי יִהְיֶה דָּבָר מַשְׁמָעוּתִי עֲבוּרֵךְ, כְּמוֹ יוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁל מְאַהֵב סוֹדִי. שֶׁהַכְּאֵב שֶׁלִּי יִהְיֶה נְקֻדַּת אוֹר וְעֹנֶג בַּחַיִּים שֶׁלָּךְ כְּמוֹ רִיצָה קַלָּה בְּסוֹף יוֹם. שֶׁהַשְּׂרֵפָה בַּנְּשָׁמָה שֶׁלִּי תְּחַמֵּם אוֹתָךְ בְּלֵילוֹת קָרִים וַאֲרֻכִּים כְּמוֹ שְׂמִיכָה עָבָה, וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי יְחַבְּקוּ אוֹתָךְ בְּכָל בֹּקֶר אַפְרוּרִי. שֶׁלְּהַכְנִיס אֶצְבָּעוֹת לְתוֹךְ הַפְּצָעִים שֶׁלִּי יִגְרֹם לָךְ לִזְהֹר וּלְשַׂגְשֵׂג. וּלְקַלֵּף אֶת הַגְּלָדִים וּלְהַרְחִיב אוֹתָם עֲבוּרֵךְ, יִגְרֹם לָךְ לִגְמֹר מֵעֹנֶג. שְׁטִיפוֹת הַדָּם שֶׁלִּי יְעַטְּרוּ אֶת הַצַּוָּא שֶׁלָּךְ כְּמוֹ שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל אֲצִילָה מִימֵי הַבֵּינַיִם. וְהַחֹר הַמְּחֻלָּל שֶׁלִּי יַהֲלוֹם אוֹתָךְ, כְּטַבַּעַת מְלוּכָה מִזָּהָב עַתִּיק.

הַמָּאזוֹכִיסְט הַזֶּה 

אֲנִי זָקוּק שֶׁלְּהַכְאִיב וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי. יִהְיֶה תְּרוּפָה לַדִּכָּאוֹן שֶׁלָּךְ. אָרוֹן לַשְּׁלָדִים שֶׁלָּךְ. מְחוֹלֵל חַמְצָן לָרֵאוֹת שֶׁלָּךְ. נִיקוֹטִין לַמֹּחַ שֶׁלָּךְ. מַזְרֵק לַוְּרִידִים שֶׁלָּךְ. סַד לַשֶּׁבֶר שֶׁלָּךְ. חֶדֶר זַעַם לָאַלִּימוּת שֶׁלָּךְ. פְּסִיכוֹלוֹג לַבְּעָיוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת שֶׁלָּךְ. מַחְסָן לַפְּחָדִים שֶׁלָּךְ. אֲדָמָה לַצֹּרֶךְ שֶׁלָּךְ בְּבִטָּחוֹן. מִלּוּי לִשְׂרִיטוֹת שֶׁלָּךְ. יֵשׁוּת לְנַרְקִיסִיזְם שֶׁלָּךְ. קַנְבָס לַיְּצִירָתִיּוּת שֶׁלָּךְ. חוֹמוֹת גְּבוֹהוֹת לַצֹּרֶךְ שֶׁלָּךְ בַּהֲגָנָה מִפְּנֵי שׁוֹדְדֵי דְּרָכִים. סְפִינָה גְּבוֹהָה לִסְעָרוֹת וְסוּפוֹת בְּלֵב יָם. מִכְחוֹל לַמּוּזָה שֶׁלָּךְְ. טִיסָה לְיַעַד אַטְרַקְטִיבִי לַצֹּרֶךְ שֶׁלָּךְְ בַּהֲפוּגָה. אָזְנִיּוֹת כְּשֶׁתִּרְצִי קְצָת שֶׁקֶט. אֱלֹהִים לַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּךְ. מַפּוּחַ לַגֶּחָלִים שֶׁלָּךְ.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת הַמָּאזוֹכִיסְט הַזֶּה.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת לָךְ,

תְּנִי לִי לִהְיוֹת פַּארְק שַׁעֲשׁוּעִים נָטוּשׁ,
עִם מִתְקָנִים שֶׁחוֹרְקִים בַּלַּיְלָה
וְרַכֶּבֶת שֵׁדִים עֲזוּבָה,
שֶׁתּוּכְלִי לְשׁוֹטֵט בּוֹ בֵּין הַשְּׁבָרִים.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת עֲבוּרֵךְ יַעַר עָבוֹת,
בְּלִי סְפֹר עֵצִים גְּדוּמִים,
כְּשֶׁתִּרְצִי לִקְטֹף עָלִים וּלְהִתְחַבֵּא מֵאֲנָשִׁים.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת עֲבוּרֵךְ גִּנָּה רֵיקָה
שְׁקֵטָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה,
כְּשֶׁהָרְעָשִׁים בָּרֹאשׁ שֶׁלָּךְ גּוֹבְרִים.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת לָךְ טִירָה עַתִּיקָה,
מִבְצָר מִפְנֵי הַסְּעָרָה,
כְּשֶׁתִּרְצִי לִשְׁלֹט עַל יְצוּרִים אֲפֵלִים.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת לָךְ מַרְתֵּף טָחוּב,
שֶׁתּוּכְלִי לִקְבֹּר בּוֹ סוֹדוֹת,
וּגְרוּטָאוֹת שֶׁיּוֹשְׁבוֹת לָךְ בֵּין הַקִּירוֹת.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת לָךְ חֲדַר זַעַם,
קִירוֹת שֶׁיִּסְפְּגוּ אֶת הַכְּאֵב,
כְּשֶׁתִּרְצִי לְנַפֵּץ וְלִשְׁבֹּר חֲפָצִים.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת לָךְ נֵר בּוֹדֵד בָּעֲלָטָה,
חוֹף מִבְטָח רַךְ וּמֵגֵן,
כְּשֶׁהָאֹפֶל סוֹגֵר עָלַיִךְ מִבִּפְנִים.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת לָךְ צִיּוּר אָמָּנוּתִי,
שֶׁתּוּכְלִי לִקְרֹעַ אוֹ לִשְׂרֹף,
כְּשֶׁהַזְּמַנִים וְהַלְּבָבוֹת מִשְׁתַּנִּים.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת לָךְ רָקִיעַ,
מֶרְחָב אֵינְסוֹפִי וְשָׁלֵם,
כְּשֶׁתִּרְצִי לִהְיוֹת אֱלֹהִים.

תְּנִי לִי לִהְיוֹת לָךְ – כָּל מָה שֶׁתִּרְצִי

תִּפְצְעִי אוֹתִי
בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ,
פְּצָעִים אֲדֻמִּים.
לֹא כָּאֵלֶּה פְּשׁוּטִים
שֶׁלְּרֶגַע נִדְמִים,
אֶלָּא פְּצָעִים עֲמֻקִּים
שֶׁרַק בַּמָּוֶת מִתְרַפְּאִים.

פְּצָעִים עֲמֻקִּים
שֶׁאֶפְשָׁר אֲפִילוּ לִטְבֹּעַ בָּהֶם,
פְּצָעִים לְלֹא קַרְקָעִית –
שֶׁהַשָּׂטָן יַטְבִּיל שָׁם נְתִינִים.

פְּצָעִים מְכֹעָרִים,
לֹא אֵלֶּה הַמְּצֻיָּרִים
עַל גּוּף שְׁרִירִי וּמַפְעִים.

אֲבָל הֲכִי חָשׁוּב:
פְּצָעִים שֶׁיַּעֲנִיקוּ לָךְ חַיִּים,
פְּצָעִים שֶׁיִּגְרְמוּ לָךְ לִזְהֹר
אוֹ לִגְמֹר.

תִּתְמַכְּרִי לִפְצֹעַ אוֹתִי,
עַד שֶׁהַלֵּב שֶׁלִּי יַחְדֹּל.

## 15 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2023 | 19:56

הַפְּרֵדָה הָרִאשׁוֹנָה

הֵי אֲהוּבָה,
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה הָעוֹלָמוֹת שֶׁלָּנוּ הִתְנַגְּשׁוּ לְכִדֵי יֹפִי גָּלַקְטִי מַרְהִיב, כָּזֶה שֶׁמֵּאִיר לְמֶרְחַקִּים. זֶה הָיָה כְּמוֹ שַׁיִט בְּסִירָה קְטַנָּה מוּל הַזֹּהַר הַצְּפוֹנִי, וְלִפְעָמִים כְּמוֹ רַכֶּבֶת הַהָרִים הַגְּבוֹהָה בָּעוֹלָם – רֶגַע אֶחָד לִפְנֵי שֶׁהִיא צוֹלֶלֶת מַטָּה.
הָיָה לָנוּ אֶת הַהוּמוֹר הַשָּׁחוֹר שֶׁלָּנוּ, חִבּוּר בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִקְּצָווֹת וּרְקָעִים שׁוֹנִים כָּל כָּךְ, אֲבָל עִם הַתְאָמָה רִגְשִׁית מְדֻיֶּקֶת לְהַפְלִיא. יַחַד שָׁבַרְנוּ מֻסְכָּמוֹת, גְּבוּלוֹת שֶׁל יְקוּם וְדֵעוֹת קְדוּמוֹת. פָּתַחְתְּ לִי אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּךְ, אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה – אֶת הַלֵּב הַיָּפֶה וְהַמְּיֻחָד שֶׁלָּךְ, לֵב שֶׁלֹּא תָּמִיד יָדַעְתִּי לְהַעֲרִיךְ מַסְפִּיק. רָקַדְנוּ בְּמִסְבּוֹת כְּאִלּוּ אֵין מָחָר, וְעָשִינוּ שְׁטֻיּוֹת שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ לִצְחֹק בְּלִי סוֹף.
לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים, נִדְמֶה הָיָה שֶׁהָאֲדָמָה כְּבָר לֹא יְכוֹלָה לְהָכִיל אֶת עוֹצְמַת הָרְגָשׁוֹת שֶׁלָּנוּ. נֶאֱלַצְנוּ לְהִפָּרֵד בְּפִתְאוֹמִיּוּת וּלְנַתֵּק קֶשֶׁר לַחֲלוּטִין. אֲבָל לֹא הָיָה יוֹם אוֹ לַיְלָה שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי עָלַיִךְ. הִמְשַׁכְתִּי לְסַמֵּס לָךְ לַמְרוֹת שֶׁהָיִינוּ חֲסוּמִים; הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאַתְּ קוֹרֵאת אוֹתִי וְעוֹנָה לִי בְּדַרְכֵּךְ שֶׁלָּךְ. בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, דֶּרֶךְ חֲבֵרָה מְשֻׁתֶּפֶת, שָׁלַחְתְּ לִי אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁכָּל כָּךְ חִכִּיתִי לָהּ – שֶׁסָּלַחְתְּ לִי. לָנוּ.
נֶהֱרַגְתְּ בְּמִסְבָּה עַל גְּבוּל עַזָּה. הָיִית נֶעְדֶּרֶת עַד יוֹם שִׁשִּׁי, וְהַיּוֹם אֲנַחְנוּ מְלַוִּים אוֹתָךְ בְּדַרְכֵּךְ הָאַחֲרוֹנָה. אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְסַמֵּס לָךְ, וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַתְּ תַּמְשִׁיכִי לִקְרֹא. אַתְּ תַּמְשִׁיכִי לִרְקֹד, לְגַלְגֵּל עֵינַיִם וּלְחַיֵּךְ – וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ לְהַבְטִיחַ לָךְ שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

ת.נ.צ.ב.ה

------------------------------

## 23 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2023 | 21:33

הַסְּדוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּנוּ

אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב עָלַיִךְ בִּלְשׁוֹן עָבָר. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם הָיִית כָּאן, הָיִית הוֹרֶגֶת אוֹתִי עַל הַפּוֹסְט הַדָּבִיק הַזֶּה – אֲבָל אֲנִי מוּכָן שֶׁתָּקִיצִי וְתִתְּנִי לִי חָזָק בָּרֹאשׁ, הָעִקָּר שֶׁתַּחְזְרִי וְתִרְאִי כַּמָּה "סַאחִי" הָפַכְתִּי בִּשְׁבִילֵךְ.
הַסְּדוֹם הָיָה לָנוּ בַּיִת. הוּא הָיָה הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁיָּצָאנוּ אֵלָיו כְּדֵי לְהַכִּיר וּלְבַלּוֹת. עִנְבָּל, אֵין מָקוֹם כְּמוֹ הַסְּדוֹם כְּדֵי לְהַשִּׁיק קֶשֶׁר מַשְׁמָעוּתִי. הַסֶּשְׁנִים הֲכִי טוֹבִים וַעֲמֻקִּים שֶׁלָּנוּ קָרוּ שָׁם. הַסְּדוֹם הָיָה הַמֶּרְחָב הַבָּטוּחַ שֶׁבּוֹ יָכֹלְנוּ לִרְקֹד כְּמוֹ יְלָדִים חַסְרֵי דְּאָגָה. הָרוּחַ שֶׁלָּךְ אִתִּי, וְהַיֹּפִי שֶׁלָּךְ חָרוּט בַּקִּיּוֹת שֶׁל הַסְּדוֹם וּבְלִבּוֹת הָאֲנָשִׁים.

------------------------------

## 31 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2023 | 21:03

אַפְטֶרְקֵייר אַחֲרוֹן

הֵי אֲהוּבָה שֶׁלִּי,
הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלַיִךְ, אָז בָּאתִי לְבַקֵּר. תָּמִיד זֶה הָיָה בַּבַּיִת הַיָּפֶה שֶׁלָּךְ, וְעַכְשָׁו בָּאתִי עַד הַבַּיִת הַחָדָשׁ שֶׁלָּךְ בְּבֵית הָעַלְמִין בְּאַשְׁקְלוֹן. בָּאתִי לָתֵת לָךְ אֶת הָאַפְטֶרְקֵייר שֶׁהֲכִי מַגִּיעַ לָךְ בָּעוֹלָם – כִּי גַּם שׁוֹלְטוֹת יְכוֹלוֹת לְפַחֵד, וְגַם לָהֶן מַגִּיעָה כָּתֵף וְאַהֲבָה.
נִפְרַדְנוּ לֹא טוֹב, אֲבָל שָׁבוּעַ לִפְנֵי שֶׁהָלַכְתְּ כָּתַבְתְּ לִי שֶׁסָּלַחְתְּ. בָּאתִי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִקָּרוֹב וּלְהַדְלִיק נֵר נְשָׁמָה. תָּמִיד שָׁבַרְנוּ מֻסְכָּמוֹת, וְגַּם עַכְשָׁו קָרָאתִי תְּהִלִּים וְהִבְטַחְתִּי לֹא לִשְׁכֹּחַ אוֹתָךְ לְעוֹלָם. רָצִיתִי תָּמִיד שֶׁנַּחְזֹר לִהְיוֹת יַחַד. אוּלַי עַכְשָׁו, בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ, זֶה סוּג שֶׁל חֲזָרָה.
------------------------------

## 12 בְּנוֹבֶמְבֶּר 2023 | 19:44

30 יוֹם וּקְצָת
חָלְפוּ שְׁלוֹשִׁים יוֹם, וְאֶצְלִי הָעוֹלָם עָצַר. אֲנִי לֹא מַפְסִיק לָגַעַת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחָרַטְתְּ בְּתוֹכִי עִם הַשֵּׁם שֶׁלָּךְ. הַ"וִי" הַכָּחֹל בַּוּוֹאטְסְאַפּ לֹא יַגִּיעַ לְעוֹלָם, וְהַמַּזְכִּירָה הָאֶלֶקְטְרוֹנִית שֶׁלָּךְ קָרָה כְּמוֹ הַמַּצֵּבָה.
כְּשֶׁיּוֹרֵד גֶּשֶׁם, אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַשִּׁיר הַהוּא שֶׁאָהַבְתְּ. אֲנִי נִזְכָּר כַּמָּה יָפָה הָיִית וְכַמָּה אָהַבְתִּי לְסַפֵּר לָךְ אַגָּדוֹת חֲזַ"ל אַחֲרֵי סֶשְׁנִים אֲרֻכִּים. דִּבַּרְנוּ גַּם עַל הַמָּוֶת, רַק שֶׁלֹּא שִׁעַרְתִּי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת יִקַּח לִי אוֹתָךְ לָעַד. סַעְמֶק, אֲנִי עֲדַיִן אוֹהֵב אוֹתָךְ.

------------------------------

## 11 בְּיָנוּאָר 2024 | 22:08

מֵאָה יָמִים שֶׁל גַּעֲגוּעַ
חָלְפוּ מֵאָה יָמִים. בָּאתִי לְבַקֵּר וְהַמַּצֵּבָה הָיְתָה חַמָּה, וּלְרֶגַע הַחִבּוּק הִרְגִּישׁ אֲמִתִּי. נִקֵּיתִי אֶת הַשַּׁיִשׁ מֵהָאָבָק – אָז אַתְּ יְכוֹלָה לְבַטֵּל אֶת הָעוֹזֶרֶת שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי.
הַפַּחַד שֶׁלִי הוּא שֶׁתִּהְיִי רַק זִכָּרוֹן רָחוֹק, וּמִצַּד שֵׁנִי הַגַּעְגּוּעַ חוֹנֵק. אֲנִי סוֹגֵר מַעְגָּלִים בַּמָּרִינָה וּבְיַעַר רֵעִים, מְדַמְיֵן אוֹתָךְ רוֹקֶדֶת.
מוֹתֶק, רַק מִשְׁפָּט אַחֲרוֹן: הִכַּרְתְּ אֶת כָּל הַחֻלְשׁוֹת שֶׁלִּי, אֲבָל לֹא הִכַּרְתְּ אֶת הַחֻלְשָׁה שֶׁלִּי – אֵלַיִךְ.

------------------------------

## 25 בְּיָנוּאָר 2024 | 21:08

הַשְּׁקִיעוֹת שֶׁל הָעִיר הַזּוֹ
הַקּוֹלָר הַמֶּנְטָלִי שֶׁלָּךְ עֲדַיִן עָלַי. הַסִּימָנִים שֶׁהִטְבַּעְתְּ בִּי מַצְמִידִים אוֹתִי לָרִצְפָּה שֶׁלָּךְ. לוּ רַק יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָךְ מְחַיֶּכֶת עוֹד פַּעַם אַחַת. אֲנִי מִתְנַחֵם בָּרְגָעִים הַטּוֹבִים שֶׁלֹּא תָּמִיד יָדַעְתִּי לְהַעֲרִיךְ. הַפְסַדְתִּי אוֹתָךְ פַּעֲמַיִם, וְזֶה דּוֹקֵר בִּי בְּכָל לַיְלָה מֵחָדָשׁ. נוּחִי בְּשָׁלוֹם, גְּבִירָה יָפָה שֶׁלִּי.

------------------------------
## 26 בְּיָנוּאָר 2024 | 13:06

בָּכִיתִי 
מֵאָה עֶשְׂרִים יָמִים שֶׁל הַדְחָקָה מִסְתַּיְּמִים. הַכְּאֵב נוֹחֵת עָלַי בְּמִשְׁקָל שֶׁל אֶלֶף אוֹנִיּוֹת. אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ בְּמוֹעֲדוֹנִים, בָּרְחוֹבוֹת, עַד שֶׁאֲנִי מוֹצֵא אוֹתָךְ שׁוּב כָּאן. הַפַּעַם הַזּוֹ אֲנִי מֵכִיל אֶת הַכְּאֵב וּמַרְשֶׁה לְעַצְמִי לִדְמֹעַ. תָּמִיד תָּהִיתִי מִי תִּהְיֶה הָאִשָּׁה שֶׁתִּגְרֹם לִי לִבְכּוֹת, וְהִנֵּה סוֹף סוֹף מָצָאתִי.

------------------------------
## 1 בְּמֶרְץ 2024 | 15:22

שׁוּב דַּאנְגֶ'ן בִּלְעָדַיִךְ
קָשֶׁה לִי בִּלְעָדַיִךְ. אֲנִי רוֹקֵד בַּמּוֹעֲדוֹן שֶׁלָּנוּ, וּכְשֶׁאֲנִי עוֹצֵם עֵינַיִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי בָּרְצוּעָה אֵלַיִךְ. אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הַקּוֹלָר הַמֶּנְטָלִי קוֹשֵׁר אוֹתִי אֵלַיִךְ לְכָל מָקוֹם. סַעְמֶק, זֶה לֹא הוֹגֶן – כִּי אֵין אַפְטֶרְקֵייר בַּדָּבָר הַזֶּה. קְצָת רֵיק כָּאן בִּלְעָדַיִךְ.

------------------------------
## 7 בְּאַפְּרִיל 2024 | 17:42
מִרְדָּף אַחַר זִכְרוֹנוֹת
חֲצִי שָׁנָה עָבְרָה. נָסַעְתִּי לַמִּדְבָּר לֶאֱסֹף זִכְרוֹנוֹת. זֶה לֹא הוֹגֶן שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מַשֶּׁהוּ פִיזִי, אֲפִלּוּ אֶת הַהוֹדָעוֹת מָחַקְנוּ. אֲנִי בְּמֵרוֹץ נֶגֶד הַזְּמַן לְהַסְפִּיק לִתְפֹּס אֶת כֻּלָּךְ. אֵין סִיכּוּי שֶׁאֶתֵּן לָךְ לְהֵעָלֵם סוֹפִית. לֹא בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלִּי.

------------------------------
## 17 בְּאַפְּרִיל 2024 | 01:35

חֲצִי בַּקְבּוּק

פַּעַם הָיִיתִי בָּא אֵלַיִךְ

עִם בַּקְבּוּק יַיִן לָבָן,

שׁוֹקוֹלָד בְּקֻפְסָה

וְכַמָּה פֵּרוֹת יָפִים.

וְעַכְשָׁו

אֲנִי בָּא

רַק עִם נֵר נְשָׁמָה,

אֶבֶן קְטַנָּה, 

סֵפֶר תְּהִלִּים

וּפְרָחִים יְבֵשִׁים.

אֲבָל מֵהַיַּיִן –

מַשְׁאִיר לָךְ עֲדַיִן

חֲצִי בַּקְבּוּק,

לְחַיֵּי מָה שֶׁהָיָה.

------------------------------
## 20 בְּיוּלִי 2024 | 18:44

רַק עוֹד חֲלוֹם אֶחָד קָטָן

אַתְּ בֶּטַח מַגִּיעָה אֵלַי בְּכָל לַיְלָה בַּחֲלוֹמוֹת לְבָנִים. אֲנִי מַמָּשׁ רוֹצֶה לַחְלֹם אוֹתָךְ, לְהִזָּכֵר בְּכָל קַו בְּפָנַיִךְ. פְּלִיז תָּבוֹאִי, רַק לַחֲלוֹם אֶחָד קָטָן שֶׁאֶזְכֹּר. רַק לְרֶגַע, לְהַגִּיד שָׁלוֹם. אֲנִי מַבְטִיחַ לֹא לִכְעֹס שֶׁנֶּעֱלַמְתְּ לִי לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן.

------------------------------
## 23 בְּיוּלִי 2024 | 22:58

אֲדָמָה יְתוֹמָה
פַּעַם
הָיִיתִי לָךְ הָאֲדָמָה,
וְאַתְּ הָיִית לִי
שָׁמַיִם כְּחֻלִּים.
וְעַכְשָׁו,
יֵשׁ לָךְ אֲדָמָה אַחֶרֶת
בְּבֵית הָעַלְמִין.
וַאֲנִי עוֹמֵד שָׁם,
מַבִּיט בְּשָׁמַיִם אֲפֹרִים
בְּעֵינַיִם רֵיקוֹת –
אֲדָמָה יְתוֹמָה. 

------------------------------
## 24 בְּיוּלִי 2024 | 01:26

כּוֹעֵס
שֶׁתֵּדְעִי שֶׁאֲנִי כּוֹעֵס עָלַיִךְ. כּוֹעֵס שֶׁנִּרְצַחַת בְּנוֹבָה וְהִשְׁאַרְתְּ אוֹתִי לְבַד, עִם הַלֵּב הַמְּחֹרָר. אֲנִי כּוֹעֵס שֶׁאַתְּ כְּבָר לֹא נוֹתֶנֶת לִי אֶת הָאַפְטֶרְקֵייר שֶׁרַק אַתְּ יָדַעְתְּ לָתֵת. אֲבָל הַכַּעַס לֹא מַפְרִיעַ לִי לֶאֱהֹב אוֹתָךְ. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ, וְאֶמְשִׁיךְ לֶאֱהֹב וְלִסְלֹחַ עַד אֵין קֵץ.
------------------------------

## 27 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2024 | 20:23

אַחֲרֵי שָׁנָה
בְּדִיּוּק שָׁנָה אַחֲרֵי, וַאֲנִי שׁוּב כָּאן אֶצְלֵךְ. הַגַּעְגּוּעַ אֵלַיִךְ הוּא אֵינְסוֹפִי. גַּם בֵּית קְבָרוֹת חָשׁוּךְ בַּלַּיְלָה לֹא מָנַע מִמֶּנִּי לָבוֹא לְהַדְלִיק נֵר וְלָשִׁיר שִׁירִים שֶׁל גַּעְגּוּעַ. אֲנִי אֶחְזֹר אֵלַיִךְ שׁוּב וָשׁוּב.
------------------------------

## 8 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2025 | 00:40

שְׁנָתַיִם בִּלְעָדַיִךְ
שְׁנָתַיִם בִּלְעָדַיִךְ.
הַזִּכְרוֹנוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים מִתְפּוֹגְגִים. הֵם כְּבָר שָׁחוֹר־לָבָן. וּלְאַבֵּד אֶת הַזִּכָּרוֹן מִמֵּךְ — כּוֹאֵב לֹא פָּחוֹת מִכְּאֵב הָאֲבַדּוֹן.
אֲנִי הִמְשַׁכְתִּי הָלְאָה, אֲנִי מַדְחִיק, אֲנִי שׁוֹכֵחַ. אֲבָל זֶה יוֹשֵׁב עָלַי — שֶׁלְּאַט־לְאַט אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָךְ פָּחוֹת. וְרַק רְגָעִים מְסֻיָּמִים מַחְזִירִים לִי הַכֹּל: נוֹבָה, מִסְבּוֹת טֶבַע, דַּאנְגֶ'ן, קוֹלָר.
אוֹ כְּמוֹ הַיּוֹם — הַשְּׁבִיעִי לְאוֹקְטוֹבֶּר.

------------------------------

*תם ולא נשלם*

השכול המחתרתי שלי

האבל שלי לא חוקי. הוא מחתרתי, סודי, קורה רק בחושך. איש לא בא לשבעה לחבק ולנחם – ולא שזה תמיד עוזר. לא הראיתי לאיש תמונות שלנו, לא סיפרתי לכולם כמה יפה היית וכמה אהבנו. קצין העיר לא בא לבשר לי שמצאו אותך אחרי שבוע של חיפושים; נודע לי עלייך רק מאייטם קטן באתר חדשות. בכל זאת, לא היית היחידה שנרצחה בשביעי באוקטובר.

לא קרעתי חולצה, לא אמרתי קדיש, ולא כתבתי עלייך שורות בעיתון, למרות שיש לי עולם שלם לכתוב. אז מה אם אהבנו? ואז מה אם נפרדנו קצת קודם במריבה טיפשית, ועדיין לא הספקנו לסלוח? אהבנו אהבה "לא חוקית", כזו של פעם בחיים.

אף אחד לא לימד אותי איך מתאבלים במחתרת. איך קורעים חולצה דמיונית, ואיך זה להקשיב רק לשירי געגוע בלי שאיש ישאל למה. ובעיקר – איך מאבדים מישהו קרוב שחובה לשמור בסוד. זה מגרד לי את הלב. תמיד תנקר בי המחשבה שזה "רק" אובדן של אהבה שחולפת, ולא של אבא או ילד כמו בסיפורים המזוויעים משם. האם בכלל יש מקום לשכול הלא-חוקי שלי? האבל שלי מרגיש זר ומנוכר.

אבל הבנתי שגם לאבל כזה חייב להיות מקום. מותר לי לכאוב, להתגעגע, ולבקר אותך ב"בית החדש" שלך בכל פעם שהלב נצבט. מותר לי להדליק נר נשמה, לטייל במקומות שבהם צעדנו יחד, ולאכול במסעדות שאהבנו. מותר לי לנשום את הזיכרון שלך במועדונים שבהם רקדנו עד הבוקר, ולהגיע מדי פעם לרחבת הנובה – להרגיש אותך ואת המסע האחרון שלך. והכי חשוב: להקשיב לשיר שלנו.

אני רק מקווה ששם למעלה, האבל הלא-חוקי שלי מיוחד עבורך, בדיוק כפי שהיינו מיוחדים זה לזו כאן למטה.

עַל צַוָּארִי הַקּוֹלָר אוּלַי הַיָּפֶה בַּיְּקוּם, וְגַם הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר. הוּא מִצַּוָּארִי וְעַד הַשָּׁמַיִם גָּבוֹהַּ מְקוֹם מִשְׁכָּנֵךְ מֵאָז הַשְּׁבִיעִי הָאָרוּר. קִלׇּרׇתְּ וְטֶרֶם שִׁחְרַרְתְּ אֶת נִשְׁמָתִי הָעֲקוּדָה לָךְ לָעַד. הַיָּד שֶׁלְּךָ עֲדַיִן מְלַטֶּפֶת אוֹתִי מִלְּמַעְלָה וְגוֹרֶרֶת אוֹתִי בְּדִיּוּק כְּמוֹ אָז בַּסִּמְטָאוֹת הַחֲשׁוּכוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב. וְהַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ שֶׁמַּתְחִיל קְצָת לְהִשָּׁכַח, סוֹדֵק אוֹתִי מִבְּתוֹכוֹ בְּכָל זִכָּרוֹן שֶׁנֶּאֱבַד לָעַד. אַתְּ עֲדַיִן מַכְאִיבָה לִי, וּבִמְקוֹם שׁוֹט וַאֲזִקִּים אַתְּ מַכְאִיבָה לִי בְּגַעְגּוּעַ וְחִסָּרוֹן אֵין סוֹפִי תְּמִידִי. זֶה כְּאֵב בְּלִי הַתְחָלָה וּבְעִקָּר בְּלִי סוֹף. וְגַם הֲכִי נוֹקֵב. כִּי הַפַּעַם אֵין אֶת הָאַפְטֶרְקִיר מִמֵּךְ . רַק חִבּוּק קָרִיר שֶׁל מַצֵּבָה דּוֹמֶמֶת שֶׁל עוֹד שְׁקִיעָה אֲרוּרָה. אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַיִךְ וְלַחִיּוּכִים שֶׁלָּךְ מֵהַכְּאֵב שֶׁלִּי. וְהַלְוַאי

"בשבעה באוקטובר שרפת לי את הלב, גבירה יפה שכמותך. קילרת אותי אלייך לתקופה כל כך ארוכה ויפה, אז איך זה שנרצחת לי ככה ב'נובה', ביום בהיר אחד, בלי שהתחבקנו כמו שצריך?

אני לא יודע אם את יודעת, אבל זו הפעם הראשונה שחוויתי מוות של אדם שאהבתי כמו שאהבתי אותך. זה שורף כל כך, כאילו חסר לי חלק בלב. אני מרגיש שהצטרפתי למשפחת השכול, למרות שאיש לא ידע על העומקים שהיו לנו – על האינטימיות הרגשית, המסיבות עד אור הבוקר, הטיולים בתל אביב והרגעים שהיינו מכורבלים יחד - את השכול השקוף שלי. 

אני זוכר את השבוע שבו חיפשו אותך. קיוויתי שאת רק מתחבאת, ובסוף זיהו אותך שם. אני מנסה לדמיין את החרדה והבריחה שלך עד שהם השיגו אותך, וזה לא מרפה. בשנה הראשונה עוד נסעתי אלייך לקבר בכל חודש; לא היה לי מנוח ולא רציתי שתהיי שם לבד. הייתי מדליק נר ומתבודד איתך לשיחה.

אבל לאט לאט האבל מפנה מקום, והזיכרון מתחיל לבגוד. אין לי במה להחזיק, לא נשאר דבר פיזי חוץ מהגעגוע והסימנים שחרטת לי על הלב. כשאני נוגע בהם, אני נזכר בך שוב ובכל מה שהיה. כתבתי לך שיר, אני מקווה שתאהבי אותו, ושתדעי שאותך אני לעולם לא שוכח."

הַדְּמָעוֹת יָבְשׁוּ, אַךְ לֹא הַגַּעְגּוּעַ.
הַפְּצָעִים הֶחְלִימוּ, אַךְ לֹא הַכְּאֵב.

הַפְּרָחִים יָבְשׁוּ, קָמְלוּ מִזְּמַן,
הַקֶּבֶר הַטָּרִי מְכֻסֶּה אֲבַק דְּרָכִים.
מִנֵּרוֹת הַנְּשָׁמָה נוֹתְרוּ רַק גְּלִידֵי חֵלֶב.

גַּם הַחִיּוּךְ נִשְׁכַּח, וְרֵיחַ גּוּפֵךְ,
אֲנִי כְּבָר לֹא סוֹפֵר יָמִים לַשְּׁבִיעִי.
אֲנָשִׁים מְפַטְפְּטִים בְּבָתֵּי קָפֶה,
הַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים, הַשֶּׁמשׁ שׁוֹקַעַת לַיָּם,
וְרַק הַחֹר בַּלֵּב מַמְשִׁיךְ לְהִתרַחֵב –
בְּכָל לַיְלָה מֵחָדָשׁ.

התמונה האחרונה שלנו 🖤

בעקבות סשן האונס שחוויתי השבוע. (פוסט האחרון) הזכרונות חזרו שוב ואיתם הצורך לבטא את התחושות והרגשות. 

"לַיְלָה אָפֵל שֶׁל דְמָעוֹת" 

תַּמְשִׁיךְ לְזַיֵין אוֹתִי כְּאִלּוּ הַיְּקוּם מֵת,

וְנִשְׁאַרְנוּ רַק אַתָּה — וְהַתַּחַת שֶׁלִּי.

תִּקְרַע מִמֶּנִּי פִּסּוֹת מֵהַנְּשָׁמָה

אוֹ אֶת מָה שֶׁנִּשְׁאַר. 

קַח מָה שֶׁתִּקַּח;

הַגּוּף הַזֶּה כְּבָר לֹא בֵּיתִי  —

הוּא עַכְשָׁו רַק אוֹסֵף עֲצָמוֹת

וְחֹרִים שֶׁצְּבוּעִים בְּאָדֹם. 

תֵּן לִי בְּבַקָּשָׁה לַחְדֹּל, לְהִשְׁתַּלֵּב בְּנוֹף הַשָּׁבוּר.

אַל תִּתֵּן לִי לִנְשֹׁם —

אֶלָּא קְצָת לִשְׁכֹּחַ;

עוֹד לַיְלָה אָפֵל שֶׁל דְּמָעוֹת.

וּכְשֶׁתֵּלֵךְ, תְּכַבֶּה אֶת הָאוֹר;

שֶׁהַלַּיְלָה לֹא יִרְאֶה 

שֶׁהַדְּמָעוֹת יִזְלוּ שׁוּב —

הַפַּעָם, בְּלִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ רְשׁוּת.

יש לה עניין משמעותי עם האונס שעברתי כנער ורצון להכיר לפרטי פרטים מה קרה שם בדיוק, איפה הכרנו, איך קראו לו, מה הוא לבש, איך הוא הריח?

 הרגיש לי מוזר השאלות האלה ואפילו קצת פולשניות מדי, כאלה שנוברות עמוק בטראומה שלי.

היא לא וויתרה והמשיכה לשאוב ממני כל בדל של זיכרון עד שחזרתי להיות אותו נער ששכב על המזרון באיזו דירה מעופשת בבני ברק שמתחנן על חייו.

שאלתי אותה מה כל כך מושך אותה לגרום לי לשחזר את האונס?

"הכאב שלך מרגש אותי", היא ענתה לי. "אני מגיבה לכאב שלך והסיבה לא קשורה אליך אבל משום מה זה משהו שקשה לך להפנים. כנראה אתה רגיל להיות במרכז הסשן ושהכל סובב סביבך. איתי זה אחרת".

השבוע היא שולחת לי וואטסאפ - "אתה דופק דפיקה אחת בדלת. ברגע שתשמע אותי, תעצום את העיניים ואל תפתח אותם עד שתקבל הוראה אחרת. אתה לא פונה אליי ולא מנסה ליזום שיח בשום צורה. אם יש לך משהו מהותי לשאול אתה אומר ''שאלה'' ומחכה לרשותי כדי להמשיך".

"אני יודעת בדיוק איך אני רוצה אותך. 

אני רוצה שתלחשי לי באוזן מה שהוא עשה לך ושתתעכבי על כל משפט."

אני אצלה דופק בדלת רועד מפוחד אבל גם סקרן ורעב להיות שימושי לרעב שלה, זאת חוויה עילאית.

 אני מדמיין את הידיים שלה נוברות בתוכי בגסות ופוצעת אותי כי הבשר שלי משביע אותה הרגשתי לרגע כמו בשר באיטליז התלוי באנקול ונפרס לכל דורש. "אתה יכול להיכנס" אני שומע אותה אני מתלבט עוד רגע קט מריץ בראש את האפשריות ואת ההשלכות ונכנס פנימה. אני עוצם עיניים ומרגיש אותה סוקרת אותי, היא מדביקה את העיניים שלי בפלסטר ומכניסה אטמים לתוך האוזניים שלי.

הרגשתי בתוך בועה, לא רואה ולא שומע נשאר לבד עם הפחדים והחששות. 

"תתפשט" היא אומרת לי היא עוזרת לי להתפשט עד שאני עירום לחלוטין. לאט לאט אני מתמסר לתחושת הניתוק הזו לא רואה ובקושי שומע, היא גוררת אותי אליה צובטת ומכרסמת את הפטמות שלי. פתאום אני מרגיש אותה מתעסקת עם הזין שלי מכניסה אותו לתוך טבעת מתכתית, היא מכניסה את הזין שלי לכלוב צניעות ונועלת אותו.

 גם ככה אין לו שימוש ואני לא רוצה שהעיסה הקטנה שלך תתנדנד כשאני מזיינת אותך. חוץ מזה גם ככה אתה לא יכול לזיין מאז שזה קרה. עקר.

אני בולע את הרוק, היא נגעה בנקודה רגישה וזה הקושי שלי לתפקד כגבר במיטה ואת ההשלכות של זה על חיי הנישואין שלי, כבעל , על הגבריות שנלקחה ממני באותו הערב, הכאב ובכלל על הדימוי העצמי שלי - הדיסוננס בין הגבר שאני צריך להיות לבין הנקבה שבתוכי.

היא מלבישה אותי בתחתון תחרה אדום עם מקום לכלוב (ידעתי את זה מתמונה שהיא שלחה לי יום קודם). "תשבי על הרצפה" היא אומרת לי, "שמעתי שאת שרמוטה טובה. אז את בטח יודעת איך למצוץ בולבולים". אני שומע אותה גוררת כיסא ואז מלבישה את הגרון שלי על הזין שלה שהיה עבה ובקושי נכנס לי לפה, אני משתנק ודומע והיא שוב דוחפת לי את הראש דופקת אותו לתוך הזין שלה. לרגע היא מוציאה את הזין שלי ממנה וסוטרת לי חזק עמוק יותר "זונה! את לא זזה מכאן עד שאני גומרת".

היא מחזיקה את הראש שלי ופשוט משתמשת בו כמו חפץ ורפלקס ההקאה שלי מתפקע ואני מחרחר והיא נותנת לי לנשום מדי פעם, סוטרת לי ואני כבר מתמסר לזין שלה שדופק את הגרון שלי הסטירות שלה שלחו אותי ליקום מקביל ואז אני שומע אותה מתנשפת עמוק יותר. "זונה!" והיא באקסטזה ממלאת את הגרון שלי ולא נותנת לי לצאת ואז גומרת בשאגה.

 אני נשאר על הרצפה מסדיר נשימה יורק את כל מה שיצא ממני היא מסתכלת עלייו אומרת לי "תבלעי הכל" 

היא מקימה וגוררת אותי לחדר המיטות ומשכיבה אותי על הגב "תפסקי רגליים" אני שומע אותה אומרת.

 היא מורידה לי את אטמי אוזניים ופתאום אני מתחיל לשמוע אותה בבירור ואת הקול של השכנים ואת המכוניות ברחוב, כאילו חזרתי למציאות אחרי שהייתי שקוע בעולם אחר.

 היא תופסת חזק את הרגליים שלי ומניחה אותם על הכתפיים שלה בדיוק כמו שסיפרתי לה איך הוא אנס אותי 

"תתחילי לספר לי איך הוא אנס אותך ואני רוצה לשמוע הכל".

אני מרגיש שהיא משמנת את החור שלי ומרחיבה אותו עם האצבעות שלה ואני מתחיל לספר לה את הסיפור שהיא כבר יודעת...

 "אני בן 16, חיפשתי בצאט תפוז מישהו שיראה לי סרט פורנו כי זה מאוד סקרן אותי. גבר אחד הציע לאסוף אותי היה לו בית ריק והוא ישמח להראות לי. הוא אוסף אותי ברכב שלו לבית שלו, אנחנו מתיישבים לראות את הפורנו הראשון שלי בתור ילד חרדי שמעולם לא ראה אישה בעירום או תמונה לא צנועה, זה היה בהחלט שוק".

"תמשיכי" היא אומרת לי כשהיא משחקת עם הזין שלה בחור שלי ואני ממשיך. 

"התחלנו לראות סרט פורנו אבל מאוד מהר הוא התחיל לאונן לי ובאיזה שלב גם להפשיט אותי. הוא הוריד אותי למזרון, השכיב אותי והתחיל למצוץ לי, זה היה לי מאוד נעים כי מעולם לא הרגשתי את זה".

"תמשיכי" היא אומרת לי ואני ממשיך.

"באיזה שלב הוא מוריד ממני לגמרי את המכנסיים ומעלה את הרגליים שלי על הכתפיים שלו".

"איזה מבט היה לו ?" היא שואלת, אני מתאר לה את המבט הרעב שהיה לו, ואת העיניים המפחידות שהיו לו .

"תמשיכי" ואני מרגיש שהיא תופסת את הרגליים שלי על הכתפיים שלה, מסנכרת את האונס שלי עם מה שקורה עכשיו . "ואז הוא תופס אותי חזק כי רציתי וביקשתי ללכת. הוא לא נתן לי ותפס אותי בביצים שלי ולחץ אותם שאני לא אזוז", 

היא תופסת אותי בביצים - "תמשיכי" 

"ואז הוא יורק לתוך החור שלי ומכניס לשם אצבעות", אני מרגיש שהיא מכניסה את האצבעות שלה לתוכי. "ואז הוא הכניס את הזין שלו לחור שלי" וזה הרגע שהיא הכניסה את הזין שלה לחור שלי. "זה כואבבב, גם אז וגם עכשיו... " היא התחילה לפמפם אותי באמוק

"מה עשית כשהוא זיין אותך?" 

"בכיתי" עניתי לה בבכי. 

היא מתחרפנת וננעצת בתוכי עמוק יותר וכבר אין לי אויר לספר לה מה היה בהמשך אבל ממילא היא כבר לא היתה צריכה לשמוע.

היא נכנסה עמוק לדמות של האנס ואני הרגשתי שוב אותו הילד שנאנס.

 היא מגבירה את הקצב של החדירה לתוכי 

הראש שלי נדפק בקיר היא אהבה את זה והחזיקה את הראש שלי ודפקה אותו בכל נעיצה שלה בתוכי אני שומע אותה מתנשפת ומוחצת אותי כמו ההוא.

היא מחזיקה את הצוואר שלי ולא נותנת לי לנשום

כדי לנעוץ את עצמה לתוכי חזק יותר היא שמה על הפרצוף שלי כרית ומועכת אותה עליי, אולי כדי לא לראות אותי או כדי לחנוק אותי אין לי מושג. 

היא ממשיכה להגביר את הקצב והיא הופכת אותי לתנוחה כזו ולתנוחה אחרת, פעם על הגב ופעם בתנוחת עובר והיא מפסיקה רק כדי להסדיר נשימה וכדי למקם את עצמה טוב יותר.

 ואני, כבר ממזמן מרחף ומנותק מרגיש איך סיפור האונס והכאב שלי ואיך הגוף שלי, משמשים את החרמנות שלה. ההרגשה להיות האובייקט לרעב שלה חידלו אותי מלהתקיים .

היא רוטטת גועשת בזעם והזין שלה עמוק בתוכי מורחת עליי את הזעה שלה עד שהיא גומרת בצעקה ונשכבת עליי באפיסת כוחות.

 היא ירדה ממני ונשכבת לידי כשאני בתנוחת עובר מסדירה נשימה נוגעת בי מכניסה אצבעות לחור שלי "החור שלך מטריף" היא אומרת לי, "כמו שתינוק צריך מוצץ את צריכה זין בתוכך. רק זה מרגיע אותך".

 אני ממלמל לא יודע איפה אני נמצא

מבולבל מרחף ובעיקר מרגיש סיפוק מלהיות כל כך שימושי וכל כך משמעותי לצורך שלה בכאב ובחור שלי.