אבא, אולי לא נבוא השנה לבית העלמין ביום הזכרון?
שאלה שעד השנה היתה מתקבלת בסירוב נחרץ ומידי, התקבלה השנה בתשובה חיובית. מעל שלושה עשורים אנחנו הולכים, בגוף כואב ובלב שבור, לטקס הממלכתי ביום הזכרון, לפקוד את יהורז ולבכותו. המשפחה שלנו תעדר השנה בפעם הראשונה מהטקס הכללי. אנחנו נקיים טקס פרטי בצפירה הפותחת בערב יום הזכרון.
הכאב של יום הזכרון הכללי אחר מהכאב של יום הזכרון האישי, כל משפחה שכולה תגיד לכם את זה. יום הזכרון הכללי היה עד השנה, יום השכול לאומי, אותו נושאות משפחות השכול על כתפיהן, אוחזות בנכס הלאומי הזה, מהבודדים שנשארו, ביראה ובכבוד. נותנות מקום לאבלם של אחרים, שומעות, מנחמות, אוהבות. תפקיד חשוב יש למשפחות השכול ביום הזה.
המדינה האהובה שלי, ושל רבים כמותי, התפרקה ב 7/10, התרסקה לאלף רסיסים, התפוצצה והתפזרה לכל עבר ומאז לא שבה למה שהיתה. העם כולו עומד חודשים רבים, כתף אל כתף, שולח את בניו להילחם נוכח סכנה אמיתית וחירוף נפש, בעודו שרוי באבל אישי וקולקטיבי על טובי בניו ובנותיו, ללא גבול או הפרדה בין השניים. כולנו מכירים חיילים בשדה הקרב, כולנו מכירים נספים וחללים. כולנו ביקרנו פצועים בבתי החולים, כולנו ליוונו אנשים ונשים למנוחת עולמים. אין בית שהאור לא דולק בו בלילות בדאגה ללוחמים, לפצועים, לעקורים. אין בית שהשכול לא חלף בו בקור מקפיא או נשאר בין כתליו לנצח נצחים. כולנו רתומים לסייע במלחמה, בעודנו יושבים שבעה ארוכה, שכן עוד זה מדבר וזה בא.
לשיברון הלב, אינני יכולה להגיד את אותם הדברים על נבחרי הציבור, ״נציגי הממלכה״. אלו אותם אנשים שאחזו בהגה הספינה בשעה שנהגו בה ביהירות, בניתוק, בחוסר הקשבה, ברשלנות, בשרלטנות והובילו אותה בעיניים עצומות לרווחה נוכח פני האסון. אלו אנשים שבמקום להכות על חטא, להודות במחדל, לבקש סליחה ומחילה ולתת לעם את הזכות לבחור לו מנהיגים חדשים שיובילו אותו לדרך חדשה, הם עסוקים בשרידותם הפוליטית הנלוזה תוך המשך הפצת שנאה, פילוג ורוע לכל עבר, תוך המשך התנהלות מסוכן ושרלטני. אנשים שלא מכירים בגודל הכאב ובכובד השעה ומנהלים את המציאות הישראלית כאילו לא היו דברים מעולם. אלו אנשים שאינם ראויים לבוא בקהל ישראל, אינם ראויים להיות נציגי הממלכה. אנשים שאינם ראויים להיכנס לקודש הקודשים, בתי העלמין, ולייצג את הממלכה. אלו אנשים שאינם ראויים ליפים והאמיצים שחרפו נפשם על מזבח העם והאומה.
מי שיוצא לפגרה, לחופשות פרטיות ועסוק בענייניו האישיים בעת מלחמה
מי שעוסק בחקיקה אגרסיבית בנושאים שנויים במחלוקת ומשחקים פוליטיים עלובים,
מי שעושה ימיו בביצור האינטרס הסקטוריאלי בעודו משליך לכל הרוחות את האינטרס הציבורי הקולקטיבי.
מי שמחוקק חוקים הפוטרים ציבור שלם מהחובה לשאת בנטל הבטחוני.
מי שמדקלם סיסמאות ריקות מתוכן ושקריות ומסרב לדון בעתיד עזה לאחר הפעולה הצבאית, מה שגורם לסיכון ואיבוד חיים מיותר ולא מוסרי.
מי שדואג לישוב עזה לפני ישוב קרית שמונה ובארי.
מי שעושה איפה ואיפה בין שכול ושכול, בין כאב לכאב, בין הקרבה להקרבה.
מי שלא שם את החטופים בראש סדרי העדיפויות ואף עושה במתכוון פעולות המטרפדות עסקה.
מי שקורא קריאות גזעניות, חרפתיות נבזיות כלפי בני לאומים אחרים, או בעלי דעות פוליטיות שונות, מפלה לרעה, רודף, מכה אותם ומצד שני מגן על טרוריסטים, פושעים ופורעים מבית.
מי שהורס את מוסדות השלטון, יוצא נגדם במלוא ההסתה.
ומי שלא עושה הכל כדי לעצור את כל אותם האנשים האלה ויושבים בשתיקה וללא מעש כדי לעצור ולמנוע את כל המעשים האלה.
כל אלו, מבחינתי האישית, אינם מייצגים את הממלכה, הם מייצג רק את האינטרסים השרידותיים המיידים של עצמם. אלו אנשים שאינם ראויים לחללים ולחללות ולבני משפחתם. אלו אינם אנשים שראויים לכבוד ולבמה שהם דורשים ומקבלים בטקסי יום הזכרון. מן הראוי שלא היו באים כלל או לכל היותר באים כאחד האדם.
המשפחה שלי, לא מוכנה לפגוש את ״נציגי הממלכה״ האלו ביום הזכרון הזה. היא גם מבינה שיש אנשים ממשפחת השכול שחושבים אחרת, וזו זכותם המלאה ואנחנו מכבדים אותם ואוהבים אותם במידה שווה ובכל לב. אנחנו נעדר השנה מהטקס, וגם בשנים הבאות, אם נצטרך. נשוב אליו רק כאשר לדעתנו האישית נציגי הממלכה אכן יהיו כאלו הראויים לנופלים, למשפחותיהם ולאזרחי המדינה כולם.
מי שרוצה, מוזמן להצטרף לטקס שלנו בחלקת האלוהים של יהורז.
שנדע ימים טובים.