|
|
|
נָגִילָה, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים,
נָרִיעָה, נְזַמְּרָה-נָא, דּוֹד!
כָּל עוֹד לֹא הֵעִיבוּ הֶעָבִים
שָׁמֵינוּ מְעֻלָּפִים חֵן-הוֹד;
כָּל עוֹד גַּם פָּנֵינוּ לְהָבִים,
גַּם לִבִּי גַם לִבְּךָ כִּיקוֹד;
תֹר-נֹעַר, תֹר-שָׂשׂוֹן נִצָּבִים,
עַד הֵם לֹא הִרְחִיקוּ לִנְדֹּד;
עַד לֹא נָטוּ צִלֲלֵי עֲרָבִים,
כָּל עוֹד חַיִּים נִשְׁאַף, נַחְמֹד, –
נָגִילָה, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים,
נָרִיעָה, נְזַמְּרָה-נָא, דּוֹד!
ראיתי פעם הופעת קוסם. עמד על הבמה, צנום, נראה היטב מכל הצדדים, והציג את הצילינדר הלבן שלו, מראה לכולם את תחתיתו הריקה והלבנה. לאחר שביטח כך את אמנותו מעבר לכל ספק מפני חשד של תחבולות-רמיה, הוא שירטט באוויר במקלונו את סימנו המאגי המפותל ומיד החל להוציא מתוך הצילינדר, בדייקנות מוגזמת ובתצוגתיות, סרטי נייר, סרטים צבעוניים באורך של כמה אמות, כמה רגליים ולבסוף באורך קילומטרים. החדר החל להתמלא באסה צבעונית מרשרשת זו, נעשה בהיר מן הריבוי הזה, מן הניירות הדקים, הקלים כקצף, מן ההתקצפות המוארת הזאת, והוא לא חדל לחלץ מתוך הכובע את השתי האינסופי הזה חרף הקולות הנפחדים, מלאי המחאה המתפעלת, צעקות האקסטזה, בכיות עוויתיות עד שלבסוף נעשה ברור בעליל שהדבר אינו עולה לו במאומה, שהוא מפיק את ההשפעה הזאת לא ממשאביו שלו אלא שפשוט נפתחו לפניו מעיינות על-ארציים, שלא לפי מידות וחשבונות אנושיים.
מישהו שנועד לקלוט את המשמעות היותר עמוקה של הפגנה זו פנה אז לביתו כשהוא מהורהר ונפעם, חדור עד לעומקו באמת שנכנסה בו. אלוהים הוא רב לאין-מספר.
[ברונו שולץ, מתוך: 'אביב', חנויות קינמון/ בית המרפא בסימן שעון החול, תרגם מפולנית: יורם ברונובסקי, הוצאת שוקן: תל אביב 1979, עמוד 117]
שינויי מזג האוויר ופריחת האביב המוקדמת מעוררים אצל רבים מאיתנו רַגֶּשֶׁת (אלרגיה).
רגשת היא רגישות יתר לחומרים מסוימים, כגון תרופות, מאכלים ואבקת פרחים. מאפיינים נפוצים של רגשת הם פריחה בעור, בצקת ועיטוש.
המילה רַגֶּשֶׁת אושרה בשנת 2006 והיא שקולה במשקל המחלות כמו דַּלֶּקֶת, אַדֶּמֶת, חַטֶּטֶת (אקנֶה), אַבֶּסֶת (השמנה קיצונית), דּגֶּנֶת (צליאק) ויַעֶפֶת (jet lag).
שתפו, תייגו, התעטשו והדהדו את המילה. *
* כך במקור...
עיתונאי ישיש מחליט להעניק לעצמו ליום הולדתו התשעים ליל אהבה עם נערה בתולה.
הלילה הזה, בבית זונות באחת מסמטאותיה הציורית של עירו, עתיד לשנות את חייו של הזקן הערירי
שכבר ראה את עצמו עומד על ספו של המוות,
והוא זוכה באמונה המחיה שעוד יחגוג את שנתו המאה ואז ימות באחד הימים לא מזקנה
כי אם "מאהבה בפרפורי גסיסה מאושרים".
===========================================================
ככה כתבו על הספר. תלכו לקרוא. ותגלו עוד המון דברים ביופי המילים ומוחו של הסופר. מומלץ.
וִיהִי מָה – אֶקְפֹּצָה!
אָשִׂימָה אֶת-נַפְשִׁי בְּכַפִּי!
וְאִם אֶקְרַע מִכְנָסַי הַחֲדָשִׁים,
וְאִם אֶשְׁבֹּר אֶת-אַפִּי!
הִנֵּנִי, הִנֵּנִי – אַחַת וּשְׁתַּיִם – וַחֲבָט!
אֲהָהּ, כִּי נָפָלְתִּי!
הוֹי, בֹּאנָה, אַחְיוֹתַי, מַהֵרְנָה וּבְדֹקְנָה:
הַשְּׁלֵמָה גֻּלְגָּלְתִּי?
הערפל כבד
אפילו געגועי
עמומים
אל תשאלי אותי
מה הוא כתב לי
אתמול בלילה
תכיני לי קפה קטן
תיכף אתיישב
ואספר לך
אל תגידי לי
שאת לא מוכנה להקשיב לי
אל תגידי לי שזה מיותר
אל תגידי לי שזה
נגמר זה נגמר זה נגמר
הוא כותב לי מאמי
הוא כותב לי בואי
הוא כותב לי בואי אליי
הוא אומר לי מאמי
הוא אומר לי
אל תלכי
את לא הולכת בלעדיי
אל תחבקי אותי
את יודעת שזה
לא מנחם אותי
תביאי לי שמיכה קטנה
תיכף יהיה לי קר
הבטחת שנעבור יחדיו
את הנהר
אל תגידי לי שאת לא מוכנה
להקשיב לי
אל תגידי לי
שזה נגמר
זה נגמר
זה נגמר
כְּשֶׁבְּדִידוּת אֵינָהּ פַּחַד
נוֹלֶדֶת שִׁירָה
כְּשֶׁהַיָּד אֵינָהּ רוֹעֶדֶת
כְּשֶׁהַגָּרוֹן אֵינוֹ מִתְכַּוֵּוץ
לַמַּחְשָׁבָה
שִׁירָה
כְּשֶׁעֲנָנִים עֲבֻתִּים
בַּחוּץ בַּכָּחֹל הַנּוֹרָא
וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הַיְלָדִים
גּוֹעִים
בְּמִשְׂחָקָם
כְּמוֹ דֶרֶך מָסַכִּים, יָם
וְאֵינְךָ מִתְעַוֵּות
אֵינְךָ כּוֹרֵעַ אֶל שָׁרְשֵׁי רַגְלֶיךָ
לְחַזֵּק
לִלְפֹּת
כְּמוֹ שָׁתִיל
(שֶׁהָרוּחַ לֹא תַפִּיל)
אֶלָּא יוֹשֵׁב וְנִבָּט
בַּתֹּהוּ, בַּסְּרָק -
רַק
אָז
