לפני 9 שנים. 13 במרץ 2015 בשעה 22:22
זה מדהים איך ברגע אחד, מבט אחד - והתחושה מתהפכת.
זה מפתיע שלא משנה איפה פיזית אני נמצאת - התודעה מבליחה ומאפשרת לי לחייך.
זה מטריף אותי שזה מציץ ומציף אותי בכל רגע, בכל מקום, בלי שליטה (כן, בלי שליטה) ודווקא שאני מבקשת זה לא מגיע.
זה מקסים לי לדעת, שאני, חתיכת מאופקת שכמוני, שלא נותנת ולא אתן לאף בן זונה בעולם לדעת מה מתחולל בי,
מסתכלת עליך ובתוכי מחייכת.
זה מטלטל אותי להבין שאני מכורה לריח שלך. לצללית שלך.לקול שלך.
ולא, אני נשבעתי, שלא אתן לך לדעת את זה.
אין צורך שתדע.
מספיק לי שאני יודעת כמה שזה נפלא.
