לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ספרית הפנטזיות שלי

לפני 3 ימים. שבת, 19 באוקטובר 2019, בשעה 13:53

"לדעתי האמת היא מצוינת בשביל המתמטיקה, הכימיה, הפילוסופיה – אבל לא בשביל החיים.

בשביל החיים חשובים יותר החלום, הדמיון, התשוקה והתקווה".

-

לפני שבוע. ראשון, 13 באוקטובר 2019, בשעה 12:02

בֵּין הַהֵד וְהַקְּרִיאָה הוּא יִתְחַבֵּא
תַּחַת כְּפוֹר הָאוֹתִיּוֹת הוּא יִתְחַבֵּא
בְּעֶרְגָּתָם שֶׁל הַתּוֹעִים הוּא יִתְחַבֵּא
בַּגַּלִּים, בֵּין הַצְּדָפִים הוּא יִתְחַבֵּא.

וְכַאֲשֶׁר יִסְגֹּר הַבֹּקֶר עַל
פָּנָיו אֶת שְׁעָרָיו וְיִסְתַּלֵּק,
יָסֵב אֶת פָּנָסוֹ אֶל הָר
שֶׁמִּיֵּאוּשׁוֹ נִסְתָּר, וְיִמְצָא מַחֲסֶה.

שירי מִהְיָאר איש דמשק
מן המחזור ״אביר המילים הזרות״

תרגם מערבית: עמרי לבנת

לפני שבוע. שבת, 12 באוקטובר 2019, בשעה 15:35

https://www.atmag.co.il/bdsm/?utm_source=Whatsapp&utm_medium=Messenger&utm_campaign=Share_Button

הכותרת לא שלי.

של המאמר.

רדיקלי?

הכל בעיני המתבונן או המתבוננת......

והאמת?

לא בטוחה שיש במאמר הזה מעבר לצהוב....

אבל שוב,הכל ענין של זוית הראיה....

לפני שבוע. שבת, 12 באוקטובר 2019, בשעה 12:59

הבל וקין נפגשו אחרי מות הבל. הם צעדו במדבר ומרחוק זיהו איש את רעהו, כי היו שניהם גבוהי קומה מאוד.

התיישבו האחים על הארץ, הדליקו מדורה וסעדו את ליבם. הם שמרו על שתיקה, כדרכם של אנשים עייפים כנטות היום.

בשמיים בצבץ איזה כוכב, שטרם נקרא בשם.

לאור הלהבות הבחין קין בסימן האבן על מצחו של הבל, הפיל את הלחם שעמד להביא אל פיו וביקש שיסולח לו פשעו.

השיב הבל:

– האם אתה הרגתני או שמא אני הרגתיך? שוב איני זוכר; הנה שנינו יחד כקדם.

– עתה יודע אני כי סלחת לי –אמר קין–, שהרי לשכוח הוא לסלוח. גם אני אשתדל לשכוח.

אמר הבל לאיטו:

– אכן כך. האשמה קיימת כל עוד קיימים ייסורי המצפון.


מספרדית: יונה קרנץ

לפני שבועיים. ראשון, 6 באוקטובר 2019, בשעה 18:54

בְּמָקוֹם מִמֶּנּוּ אַף תְּפִלָּה לֹא תַּצִּיל

כָּל הַמִּלִּים הֵן תְּפִלּוֹת,

וְגַם שְׁתִיַת מָרָק מִפִּנְכָּה נַעֲשֵׂיתָ נִגּוּן שֶׁל תְּפִלָּה.

וְהַמַּכּוֹת, וְהַקֹּר, וְהָרָעֵב,

וְהַמִּסְפָּר הַמֻּטְבָּע בְּיָד,

לְקוּחִים גַּם הֵם מִמַּחְזוּר הַתְּפִלּוֹת.

כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ שְׁעַרֵי אַוּשְׁוִיץ הַכְּבֵדִים

וְיָצְאוּ צִלְלֵי הָאֲנָשִׁים

יָשַׁב אֱלֹהִים סָמוּךְ לַפֶּתַח

וּבָכָה

וּבְקַשׁ מְחִילָה

וְהִתְפַּלֵּל לְעַמּוֹ שֶׁיִּסְלַח לוֹ.

סְלִיחוֹת אָדָםלָאָדָם אֵין מָהֵן מָנוֹס,

אֵין נוֹרָא מִסְּלִיחָה לֶאֱלֹהִים

לפני חודש. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 21:53

הָיוּ הַרְבֵּה כְּחֻלִּים בַּיָּם, הָיוּ הַרְבֵּה שׁוֹתְקִים בַּשֶּׁקֶט –
אֲנִי וְהוּא רָבַצְנוּ בַּחֹם הָאַוְרִירִי מְכַשְׁכְּשִׁים זְנָבוֹת וַאֲחוֹרַיִם.
מְשׂוֹחֲחִים עַל כַּמָּה שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לְשׂוֹחֵחַ
מַעֲצִימִים עֵינַיִם וּמְנִיעִים צַוָּאר בְּסִיבוּבִים
כְּשֶׁנִּזְכָּרִים כַּמָּה שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לִשְׁתּוֹת עַרַק
עִם גּוּפִיוֹת וְכֶרֶס וּשְׂעָרוֹת מִשְׁתּוֹלְלוֹת
בְּאַחַת הַקְּרָנוֹת.
כַּמָּה רָבַצְנוּ

הָיוּ הַרְבֵּה אוֹרוֹת בַּכְּבִישׁ הָיוּ הַרְבֵּה עוֹשִׂים בָּרֶקַע –
אֲנִי וְהוּא הָיִינוּ שְׁעוּנִים חֲצִי הַגּוּף, בָּאֹפֶק מוּלֵנוּ, סוֹף הָעוֹלָם.
מְשׂוֹחֲחִים מְשׂוֹחֲחִים עַל כַּמָּה רַע לִהְיוֹת כָּלוּא
בֵּין אֲנָשִׁים חַסְרֵי תַּכְלִית וְאַהֲבָה בְּעוֹלָמָם
עַל מַעֲקֶה קָשֶׁה וְלַח כּוֹוְצִים גַּבּוֹת קוֹמְטִים מֵצָחִים
מְהַנְהֲנִים, נֶאֱנָחִים וְאָז קָמִים וְנִכְנָסִים לִשְׁטֹף כֵּלִים

הָיוּ הַרְבֵּה יָפוֹת בַּתּוֹר הָיוּ הַרְבֵּה טוֹבוֹת בַּיֹּפִי –
אֲנִי וְהִיא מִצְמַצְנוּ זֶה לָזוֹ בְּאַהֲבָה.
מְמַצְמְצִים מְמַצְמְצִים מִכֹּל הַלֵּב וְהָרִיסִים
עַל כַּמָּה טוֹב לִהְיוֹת חָפְשִׁי
וְכַמָּה תֹּם יֵשׁ בַּדֵּעוֹת הַמִּתְלַבְּטוֹת בֵּין טוֹב לְרַע
שֶׁמְּשֻׁלָּשׁ הוּא הַצוּרָה שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת עוֹד בְּרֵרָה
שֶׁמִּצְמוּצִים הֵם כְּמוֹ חִצִּים
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַסּוֹף

הָיוּ הַרְבֵּה חוֹשְׁבִים בְּלִי הֶגֶה הָיוּ הַרְבֵּה קוֹפְצִים בְּלִי רֹאשׁ –
אֲנִי וְהוּא הָיִינוּ יְשׁוּבִים עַל פִּסְגָּה דַּלַּת עָסִיס.
הֶמְיָה נוּגָה הָיָה שׁוֹלֵחַ אֲנִי מַחֲזִיר הֶמְיָה נוּגָה
הַרְבֵּה דְּבָרִים הָיָה יוֹדֵעַ, הַמַּסְקָנָה שֶׁאֵין עַל מָה
בְּסַךְ הַכֹּל טִיפּוּס רוֹמַנְטִי, מְאֹד יָפֶה
עוֹמֵד בְּכֹל הַקְּרִיטֶרְיוֹנִים שֶׁל הַסֵּדֶר הַטּוֹב
אַח, כַּמָּה אָהֲבְנוּ לִכְאֹב
כַּמָּה אָהֲבְנוּ לֶאֱהֹב אֶת הַסֵּדֶר הַטּוֹב
כַּמָּה כָּאֲבְתִּי לַעֲזֹב

הָיוּ הַרְבֵּה רוֹצִים בַּצִּיר הָיוּ הַרְבֵּה חוֹפְרִים בָּאוֹר –
אֲנִי וְהִיא אֲנִי וְהִיא אֲנִי וְהִיא אֲנִי וְהִיא.
הַרְבֵּה תְּנוּחוֹת הַרְבֵּה מִלִּים הַרְבֵּה דְּמָעוֹת וִילָדִים
מוֹתְחִים שְׂמִיכָה וְצוֹעֲקִים שֶׁכְּבָר נִקְפֹּץ אֲבָל
אֲנִי וְהִיא מְאֹד אוֹבִים לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּבוֹץ שְׁמֵימִי
שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת וְתִכְנוּנִים וּמָה נִהְיֶה כְּשֶׁנִּגְדַּל.
אֲנִי וְהִיא אֲנִי וְהִיא
תְּקוּעִים, טְרוּקִים וַחֲבוּקִים, מְנֻשָּׁקִים
מְנֻמָּקִים, דְּבוּקִים, סְמוּקִים וַעֲסוּקִים
וּמְחַכִּים וּמְחַכִּים
– הָיוּ הַרְבֵּה טוֹבְלִים בָּרַעַשׁ הָיוּ מְעַט יוֹדְעִים לִפְתֹּר

לפני חודש. שבת, 24 באוגוסט 2019, בשעה 13:16

כל עוד אברהם סוצקבר חי, הוא לא הסכים שיעשו סרט על חייו. כיום, שמונה שנים לאחר מותו,"דבש שחור" מספר את סיפורו יוצא הדופן של גדול משוררי היידיש בעת החדשה – האיש שהנהיג את מחתרת בריגדת הנייר שהצילה כתבי יד יהודיים מהנאצים, כתב את ״הימנון השואה״, זכה שסטאלין יתאהב בשיר שלו וישלח מטוס כדי להצילו מלב המלחמה, והעיד במשפטי נירנברג. סוצקבר עלה לישראל ב-1947 וכתב בה ביידיש מופלאה וחיונית בעוד קהל קוראיו הולך ומתמעט. אל הלווייתו, הלווייתה של שפה שלמה, הגיעו רק כמה עשרות אנשים.

 

תַּחַת זִיו כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם/ שִׂים עָלַי אֶת כַּף יָדְךָ!/ כָּל מִלָּה שֶׁלִּי דִּמְעָה הִיא:/

נָא קַבְּלֶנָּה אֶל חֵיקְךָ!// כּוֹכָבֶיךָ זִיו יַטִּילוּ/ אֶל מַרְתֵּף אִישׁוֹן עֵינַי:/

אַךְ קַו אוֹר אֵין בִּי אֲפִלּוּ/ לְהָשִׁיב בּוֹ עַל הַשַּׁי.// הֵן עַל מִי, אִם לֹא עָלֶיךָ/

עוֹד אַשְׁלִיךְ אֶת יְהָבִי?/ אֶת יָמַי כֻּלָּם לִחֵכָה/ זוֹ הָאֵשׁ שֶׁבִּלְבָבִי.

 

https://ivrim.co.il/portfolio/דבש-שחור-אברהם-סוצקבר/

 

לפני חודשיים. שני, 19 באוגוסט 2019, בשעה 11:42

"את יודעת למה קוראים לזין, זין?" שאל הסופר והלשונאי, ד"ר רוביק רוזנטל, כשישבנו יחד בבית קפה הומה אדם במרכז תל אביב.

אין לי מושג.

"זה דווקא סיפור מעניין", אמר. "בגרמנית, ומשם ביידיש, אחד הכינויים לאיבר המין הוא שוואנץ, ושוואנץ פירושו זנב. בסוף המאה ה–19, היהודים התחילו לתרגם את השוואנץ לזנב, וכך זה נשאר. כמה שנים אחרי, ה'זנב' כבר נחשב גס, והם הרי היו עדינים. לכן הם אמרו, נקרא לזה רק באות הראשונה. וככה נולד הזין".

חשבתי שזה בכלל מגיע מעולמות הנשק.

"לא קשור בכלל. לזין יש עוד משמעויות, והראשונה היא אכן כלי נשק. השנייה היא זין מלשון תזונה, וזין הוא גם הכינוי לקישוט של האותיות המסורתיות, שיש להן ציצים למעלה. באות שי"ן, למשל, יש שלושה כאלה, והקישוטים נקראים לזיין את האות. נוסף על אלה, זין הוא אחד משמותיו של אלוהים, מהמדרש 'זין זה שמו של הקב"ה שהוא זן ומפרנס כל יצורי כפיו בכל יום ויום, מקרני ראמים ועד ביצי כנים'".

מצחיק.

"כן. צודקים, אגב. עשה עבודה גרועה ובסוף אנחנו עוד צריכים לסגוד לו".

ומה עם פין?

"יש ויכוח שלם על מאיפה הפין הגיע. יש לו דמיון ל־penis האנגלי, ויש את הדמיון הוויזואלי, וזו המלה התקנית בעצם".

אז איך זה שהמלה זין תפסה?

"היא היתה הראשונה. היה 'פין', אבל לא השתמשו בה. אחת הסיבות להצלחה של זין היא הקירבה הסמנטית למלים משורש ז.נ.ה, למשל זונה וזנות. כך בעצם הזין הביס את שמוק היידית, זובי הערבית, זרג מראשית המאה הקודמת, פרמשתק התלמודית שמקורה פרסי, שופכה המקראית ופין המעין־מדעית. דן בן אמוץ, אגב, חיזק את מעמד הזין כששילב את המלה בשמות כמה מספריו: 'לא שם 'זין'' ו'זיוניוני הדרך'. נדמה שהוא פשוט מיד מצא חן בעיניי כולם, ומשם זה התקבע".

נקבה? הגרועה מכל
קראתי ספר רומנטי באחרונה. המתרגם החליט לתרגם את המלה ואגינה למנוש. מה הוא חשב לעצמו?

"מנוש זו מלה מתוקה, לא?"

לא.

"יש רק שלוש מלים ברומנית שנכנסו לסלנג הישראלי, בניגוד לשפות אחרות שתרמו לנו מאות מלים. הראשונה היא מנוש, השנייה, טמפיט, שזה כינוי לטיפש. השלישית, והכי מצחיקה, היא שטרונגול — כינוי לאיבר המין הזכרי, שבמקור הגיע מהמלה מחרטה".

מחרטה?

"כן, יש מאותה התקופה המון צילומים של מחרטות, שהן ארוכות מאוד, ומזכירות פאלוס".

אולי לרומנים. ומה זה מנוש?

"מנו זה יד, מנוש זה כפפה, ויש פה דימוי ויזואלי יפה מאוד. היא גם מעודנת ונחמדה יותר בהשוואה ל'כוס'".

למה?

"המ"ם והנו"ן שבמנוש הם עיצורים הרבה יותר נעימים מאשר הסמ"ך שבכוס. אני סטרייט שאוהב סקס, וכשאני חושב על איבר האשה, מעולם לא עלתה לי המלה כוס, היא דוחה אותי. גם לא המלה מנוש, בעצם. אני בכלל לא חושב על מלים בהקשר הזה. אבל אין לי בעיה עם המלה כוסית, דרך אגב".

למה לא?

"באופן כללי, אני חושב שכל המלים הן לגיטימיות, זה יותר עניין של מתי משתמשים בהן. וכמו שכוס אומץ על ידי נשים, כך גם כוסית אומץ על ידי נשים. הטענה שמילולית, או סמנטית, המלה כוסית היא החפצה נוראה היא אמנם נכונה, אבל לא רלוונטית, כי חשוב להבין איך אנחנו משתמשים בה, וגם כי זה לא נגמר שם. בואו נבטל את המלה 'נקבה' ונגמור עם זה".

איך המלה "נקבה" נקלעה לסיטואציה?

"נקבה זה גרוע הרבה יותר. נקבה היא זו שיש לה נקב, זה נורא. לכן גם כשמחפשים במקורות מה כותבים על המלה נקבה, לא מוצאים כלום".

אז כוסית כן, כוס לא.

"תראי, כוס זו המלה הערבית, והיא קשורה להמון קללות".

גם בערבית היא מלה גסה?

"זאת המלה. אצל הערבים, עצם העובדה שמדברים על מין זה גס. הכוס נכנס כי הערבית־הפלסטינית היא מלכת הסלנג הישראלי. היא כמעט ברירת המחדל בדברים האלה. כבר בשנות ה–30 ה'כוס' עשתה עלייה, בין היתר כחלק מקללה, וקללות זה דבר עתיק מאוד בסלנג. הדבר הראשון שעושים הוא ללכת לקללות, וכך נכנסו לכאן 'כוסאומו', 'כוסאחתק' ו'כוסאמק'. אלה בדיוק המקבילות הערביות לקללה העברית העתיקה מספר שמואל, 'לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ'".

מקסים.

"כן. יש שתי קללות קשות ביהדות. הראשונה היא הקללה הקשה והגרועה ביותר שהיא 'יימח שמך', והשנייה היא אותו גידוף מיני מספר שמואל, שכיום אנחנו מחליפים, בפשטות, ב'כוסאמק'".

ופות, מה?

"היה ויכוח אדיר לגבי איך לקרוא לאיבר המין הנשי, והתלבטו בין 'פות' ל'עריה'. המלה 'פות' מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך, בספר ישעיהו, 'וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וה׳ פָּתְהֵן יְעָרֶה'. 'עריה' מגיעה מספר יחזקאל, 'וְנָתַתִּי אוֹתָךְ בְּיָדָם וְהָרְסוּ גַבֵּךְ וְנִתְּצוּ רָמֹתַיִךְ וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה'. עריה היא הערווה, והחשיפה שלה היא הפשע הגדול ביותר. מכאן גם המשפט הנורא 'קול באשה ערווה'".

אם "פות" מופיעה רק פעם אחת, איך היא המלה התקנית?

"בלקסיקון המקראי יש בערך 2,000 מלים שמופיעות בו רק פעם אחת, כרבע מהמלים בתנ"ך. כשמלה מופיעה בתנ"ך רק פעם אחת, המשמעות שלה נגזרת מן ההקשר. לכן היו ויכוחים על המלה הזו, אבל רש"י, שהוא האורים והתומים, קבע שמדובר בהתייחסות לאיבר המין הנשי. כך או כך, לא הצליחו להחליט בין 'פות' ל'עריה', כשההתנגדות לעריה הגיעה מכך שעריה היא גם עירום במובן הרחב. ואז פרצה מלחמה, הפסיקו את הדיונים והפות נכנס".

יש נשים ויש בתולות

"יש את השיר המפורסם מספר בראשית: 'עָדָה וְצִלָּה, שְׁמַעַן קוֹלִי; נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה'"

זה לא בדיוק שיר מפורסם.

"המדרש מספר כי למך, שהרג את קין בניגוד להוראת אלוהים, ושעל פי הסיפור חי 900 שנה, הגיע לספר לנשותיו עדה וצילה, על מה שעשה. המדרש מתאר אותן כ'אחת לפריה ורבייה, ואחת לתשמיש'".

פונקציונלי מאוד.

"מאוד. מנוטרל מכל רמז ארוטי. תשמיש מהמלה 'שימוש', כמובן".

כמובן.

"הן כל כך כעסו עליו, שכל אחת מהן התנזרה ממנו ל–100 שנה. עשו שביתת סקס".

כמו בליזיסטרטה.

"כן. הסיפור של 'תשמיש' חשוב, כי הוא מספר לנו המון על ההתייחסות למין בתקופה ההיא. בעיניי, השפה מספרת לנו הכל, והיא כמו עולם שלם של דלתות וחלונות שאני יכול לפתוח, ולהבין המון דברים דרכה. נגיד, דוגמה נוספת היא המלה 'אשה'. אין בתנ"ך אשה לא נשואה. יש נשים ויש בתולות, וכל עוד היא בתולה, היא לא אשה. אני חושב שעברית היא השפה היחידה שבה wife ו־woman זו אותה מלה. אם את לא wife, את לא woman".

פעם התחתנו צעירות.

"כן, יכול להיות".

ורעיה, מה היא?

"רעיה מופיעה פעם אחת בשיר השירים, מהמלה 'רע'. כלומר חברה, או ידידה שלי".

מסלקה פסיכולוגית
"תני לי להפתיע אותך. לכאורה, 'מין' מקורו בסיפור בריאת העולם, אבל במקרא הזכר והנקבה לא נחשבים למינים. מי שנחשב למינים הם רק הצמחים ובעלי החיים, כשהמין הוא שם נרדף לסוג, או לזן. מי שחיבר את המין להבחנה בין זכר לנקבה היו בכלל מדקדקי ימי הביניים. כלומר, השפה היתה הגורם המתווך כאן, והקישור בין המין לארוס הוא פשוט תרגום שהתרחש בעברית החדשה.

"באנגלית, sex פירושו סוג או זן, והוא גם מתייחס ליחסים האינטימיים בין הזכר לנקבה. מאחר שבעברית, sex משמעו מין, גם sex במשמעותו הארוטית נקרא מין. השורש והפועל העברי החדש 'למיין' מגיע מ'מין', בדיוק כפי ש־sex נגזר מ־secare, שמשמעו לחלק".

ועדיין, "יחסי מין" הוא לא בדיוק הביטוי השגור כשרוצים לתאר את כל הסקס הזה.

"בעברית יש כ–50 פעלים שמתייחסים לסקס. יש את 'קיימו יחסים', או 'יחסים אינטימיים'. יש את הפועל העתיק ביותר בעברית שמתייחס ליחסי מין והוא 'לשכב', שמקשר בין התנוחה למעשה. יש את 'תשמיש', את 'מעשה ההזדווגות', ואת 'התייחדות' המעודן יותר. גם הפועל 'לשגול' קיים, שזהו פועל שנגזר מ'שגל', שפירושו אשת איש. מעניין לדעת שבמקרא הפועל התייחס למשכבי זימה ונאסר בשימוש, אבל בעברית החדשה 'משגל' נחשבת למלה נקייה ולמונח מקצועי. ויש את כל ביטויי הסלנג".

מה מיוחד בהם?

"סלנג, באופן כללי, הוא מעין מסלקה פסיכולוגית חברתית־לשונית שאליו הולכים כל הדברים שאסור לדבר עליהם, או שלא יפה לדבר עליהם. אני קורא לזה הסכם עודפים, הסלנג הוא אמנם שפה לא תקנית, אבל מותר לדבר דרכה על דברים שהם לא תקניים מבחינה חברתית. זה מתבטא, למשל, בזה שרוב הביטויים הגזעניים הם בסלנג. יש לסלנג המון תפקידים כמו שבירת מחיצות, הבעה רגשית וגם עיסוק בתחומי טאבו — כשמין הוא הטאבו החמור מכולם, לאורך דורות ולרוחב תרבויות. לכן, כשזה מגיע לסקס, אנחנו כל הזמן נעים בין הצורה התקנית שבה משתמשים במלים המקובלות לבין הצורה הסלנגית, שתמיד יש בה יסוד וולגרי, או חופשי, תלוי איך בוחרים להסתכל על זה. זה מתבטא כמעט בכל תחום שקשור במין, בין אם בשמות האיברים או באקט עצמו".

תדגים בבקשה.

"אולי לפני זה, צריך להגיד עוד משהו על סקס בכלל, ועל סקס ישראלי בפרט. הסקס כאן הוא בעיקרו שפה של גברים. בעיניי, ואני מניח שגם בעינייך, הוא מבטא את הגבריות במובן הכי שלילי שלה. זו שפה שמייצגת עמדה מאצ'ואיסטית, ואפילו אלימה, כלפי מין, וזה בולט מאוד וחזק מאוד. יש הרבה מאוד פעולות מיניות של גברים ברמה המאצ'ואיסטית, כמו 'בא אל', 'ידע את' ו'זיין', אבל יש מעט מאוד פעלים שמייצגים את היחד".

עוד לא דיברנו על 'פימפם' הצה"לי ודומיו.

"נכון. הסלנג בהקשר הזה לוקח פעלים ניטרליים והופך אותם לאלימים כמו 'טחן', 'דפק', 'תקע' ו'פימפם', שנותנים שליטה לגבר והופכים את האשה למזרן. קל לראות איך אותם פעלים, שעברו לתחום המיני, נהפכו לאלימים גם כשהם נאמרים במשמעות לא מינית. 'לדפוק' ו'לטחון' הן דוגמאות מצוינות לכך, וכמובן שגם 'לזיין'".

מה הדעה שלך על נשים ש"מזדיינות"?

"אימוץ ערכים גבריים על ידי נשים זה לא חדש, זה בכל מקום, כולל דברים בוטים מאוד. לכן יש נשים שאומרות 'להזדיין', או אפילו 'זיינתי אותו' כהתרסה. גם כאן ה'זין' מהדהד. אני חושב שנשים שאומרות 'זיינתי אותו' מנסות לתפוס שליטה, וזה הניסיון שלהן לאזן את החד־סטריות. אבל אני שואל: איפה ההדדיות?"

איפה?

"יש את 'לעשות אהבה' שאני אוהב מאוד, ויש מלה עתיקה מאוד, שבעיניי היא הכי יפה, והיא להתעלס — שמגיעה מספר משלי: 'לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים'. הצד"י והסמ"ך קרובות וזה לא במקרה. להתעלס היא כמו להתעלץ, מלה שקרובה לעליצות, וזה בעיניי הפועל המושלם לסימטריות והדדיות במעשה האהבה".

יצאת זין
"איבר המין הגברי מבטא איזשהו פרדוקס שאיני מצליח להבין עד הסוף. מצד אחד הוא גאוות המין הגברי, ומצד שני הוא כינוי לדברים הכי נוראיים. בעברית יש 'טיפוס מזוין', 'דור מזוין', או 'יצאת זין'. בלעז מככבים 'דיק' ו'שוואנץ' ככינויים למנוולים. 'איזה זין' זו אמירה שגורה. הסלנג בעצם מלמד אותנו שהגברים אולי מתגאים באיבר שלהם, אבל גם רואים בו את מקור תכונותיהם הרעות".

מעניין.

"נשאלת השאלה מה העניין — אנחנו בעד או נגד? לא ברור. בכלל, כאשר יש מלה תקנית ופורמלית, ומנגד יש הליכה אל הלא פורמלי והסלנג, וכאשר יש מקומות שבהם באמת רוצים להציג את זה כמשהו גס, או כיפי, כל אחד לפי מה שהוא חושב — באופן פרדוקסלי הסלנג, בדרך כלל, ישדר משהו שלילי. כלומר, הסלנג הוא חופשי, אבל הוא מכיל בתוכו גם את הצדקנות".

אם כבר מדברים על צדקנות, מדוע אביונה, המלה העברית לאורגזמה, לא מתייחסת גם לגמירה הגברית?

"גם 'אביונה' מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך, בספר קהלת, 'וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה'. במקור האביונה היתה כינוי לצמח בשם 'פרי הצלף', שאומרים שהיתה לו סגולה לעורר תאווה ותשוקה בין בני זוג. כמו כן, יש ששייכו את האביונה למלה תאווה, או לשורש 'א.ב.ה', לאבות, או לרצות. למה היא, והאורגזמה, משמשות רק נשים, או בעיקר נשים? אני חושב שקל יותר לגבר לדבר על משהו פיזי ברור מאוד שקרה לו, מאשר לאשה לתאר דברים שאנחנו בכלל לא מסוגלים להבין. אצל האשה, האורגזמה היא התפרצות של הורמונים ורגשות, ושרשרת שלמה של אירועים פנימיים שקשה יותר להסביר. אצל גבר, אם הוא יגיד 'הגעתי לאורגזמה' זה ירים גבות. מה זאת אומרת 'הגעת לאורגזמה'? יצא או לא יצא? מה זה מעניין מה הגעת מעבר לכך?"

 

 

 

 

https://www.haaretz.co.il/misc/article-print-page/.premium-MAGAZINE-1.7693740

 

 

 

לפני חודשיים. שבת, 17 באוגוסט 2019, בשעה 16:08

אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו בַּנּוֹף
שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ יַחְדָּו מִן הַגִּבְעָה:
הָעֵצִים שֶׁנָּעוּ בָּרוּחַ,
כְּנוּעַ אֲנָשִׁים בְּאַחָרִית הַיָּמִים
וְאשֶׁר מֶרְחַקָּם הַקָּרוֹב כָּל-כָּךְ
הָיָה לְלא נְשׂא,
וְאָמַרְנוּ,
"חֲבָל שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן.
כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּפַּעַם הַבָּאָה, נֵלֵךְ לְשָׁם".

אֲנִי שָׁם.
וְיֵשׁ לִי זְמַן,
אֲנִי הַפַּעַם הַבָּאָה.

(מתוך ספרו "מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול" ,הוצאת "שוקן", 1985)

 

 

 

 

לפני חודשיים. שני, 12 באוגוסט 2019, בשעה 11:59

הכלב גר במלונה, הדבורים בכוורת, והגמל והנחש?
‍‍
תקופת החופשה מביאה עימה הרבה שעות של שהייה בבית עם הילדים, והיא גם זמן מצוין ללמד וללמוד – אל תאמרו רק "הפרה עושה מוּ מוּ", "החתול עושה מְיָאוּ מְיָאוּ" והחיה גרה "בבית שלה" או "שמה".
‍‍
השפה העברית העשירה שלנו מספקת שפע של מילים יפות הן לתיאור קולותיהם של בעלי החיים הן לתיאור סביבת מגוריהם הייחודית בטבע או בתנאי שבי: 
‍‍
אריה – שואג בגוב, במעון, במעונה או בסוכה

בקר (פרה, שור) – גועה ברפת, ובספרות חז"ל גם בסהר

גמל – נואק בנווה או באוהל

דבורים – מזמזמות בכוורת (מקור המילה מפרסית)

דג – שותק בטבע במקווי מים, כגון ימים, אגמים ונחלים; בשבי: בביבר, במחילה או באקווריום (מלטינית, מן המילה aqua שפירושה 'מים')
‍‍
דוב – נוהם במאורה; בתנ"ך הדוב גם הומה ושוקק, ושם גם נזכר מקום מגוריו הכללי: יער ("וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר")

זאב – מיילל או זורד בערבות

חולד – מצייץ במחילה

חזיר – נוחר בדיר או בחזירייה

חמור – נוער, נוהק או מבריס באורווה

חפרפרת – חופרת במחילה
‍‍
חסידה – משמיעה נקישות, ובתהלים נאמר "בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ"

יונה – הומה בשׁוֹבָךְ (במלרע), בארובה, בעלייה ובמגדל

כלב – נובח, מייבב, נוהם או מיילל, ולן במלונה

נחש – לוחש, מלחש, נושף ושורק בחור, במאורה, בבור או בנקיק

נמלים – מתקשרות בדרכן הייחודית בקן, ובספרות חז"ל בחור

סוס – צוהל, צונף או נוחר באורווה
‍‍
עכבר – מצייץ בחור

צאן (כבשים ועיזים) – פועות במכלאות, בגדרות, במַרְבֵּץ, בדיר, בסוכה ובאוהל

ציפור – מצייצת, מזמרת או שרה בקן, ובשבי בכלוב

צרעה – מזמזמת בקן

שועל – מיילל במאורה

שפן – שורק ומחרחר לו בסלעים, בנקיק או במאורה; ובשבי בשפנייה

תרנגול – קורא בלול או בבית התרנגולים
‍‍ ‍‍
‍‍
מוקדש באהבה לכל בעלי החיים, ולא משנה באיזו שפה הם מדברים ואיפה הם כרגע גרים. ❤️