ספרית הפנטזיות שלי

רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן
ורחש ממטרות עלה מן השדות
בתוך שער ראשה הלבינה הציפורן
וכף ידה קטנה הלבינה בידו

בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידים
וכוכבים נשרו למים עם הטל
ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל
והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל

והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך
את תרמילך ארזתי שאותו תיקח
לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת
הן אם תזכור - תזכור, ואם תשכח – תשכח

ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר
דמעות הטל נתלו גדולות על קני הסוף
והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת
והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף

והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד
גם אם רחוק אלך, ליבי נשאר איתך
והיא החזירה לו בלאט את הציפורן
הן אם יזכור - יזכור, ואם ישכח – ישכח

והוא הלך לקרב עת החמה הנצה
ולא חזר משם ימים רבים כל כך.
והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח
והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח

איני יודעת אם השחר כבר הפציע
איני שומעת את המיית אחיי ואחיותיי
איני יודעת אם החורף כבר הגיע
בכלוב אני יושבת כדרך אבותי

הניחו לי לעוף על פני שדות ואילנות
על אפיקי מים על אגמים ועיינות
שלחו אותי אולי אני יונה מבשרת
שאיגרת קטנה אל כנפה מחוברת

אני יונה בת יון לבית פורשי כנפיים
שושלת ארוכה מאוד של אסירי הדרור
אני לבנת כנף ואדומת עיניים
בתוך הכלוב בלי הרף סובבת סחור סחור

הניחו לי לעוף על פני שדות ואילנות
על אפיקי מים על אגמים ועיינות
שלחו אותי אולי אני יונה מבשרת
שאיגרת קטנה אל כנפה מחוברת

לפני 90 שנה ,היום, עבר החוק הזה.

כמה סימלי.

===================÷÷÷÷÷÷÷

חוק ההסמכה (בגרמנית: Das Ermächtigungsgesetz), או בשמו הרשמי החוק לתיקון מצוקת העם והרייך (בגרמנית: Behebung der Not von Volk und Reich), הוא חוק שחוקק הרייכסטאג הגרמני ב-23 במרץ 1933, והעניק לממשלה סמכויות חקיקה מלאות, ובכך איפשר לממשלה לעקוף את הפרלמנט (הרייכסטאג עצמו), שבו למפלגה הנאצית לא היה רוב מוחלט. העברת חוק זה הייתה אחד השלבים העיקריים בתהליך השלטת הדיקטטורה הנאצית על גרמניה וחיסול רפובליקת ויימאר - הגלייכשאלטונג. חוק ההסמכה הוביל הלכה למעשה ל"הפיכה עצמית".

עמית סגל,

אני מודה שקשה לי ולרבים אחרים להבין מה נהיה ממך ומדוע אתה בוחר להגן על ממשלת המחדל ולאתרג את מי שבמשמרת שלו הופקרו אזרחי ישראל, נכבשו ישובים, ונרצחו, נאנסו, ונחטפו אלפי יהודים. 

 

מסיבה שאיש לא מבין, הפכת למשרת פתטי של מי שנושא באחריות העליונה לאסון הנורא מאז השואה. 

ישראל על סף משבר חוקתי שאתה עמל להכשיר, בזמן שמגייסים עשרות אלפי מילואמניקים בצו 8, אזרחי ישראל תחת אזעקות שאתה מנרמל, 

ויש סכנה ל59 רון ארדים בגלל התנהלות כושלת של הממשלה.

 

אבל אתה מחפש ציוצי עבר שלי, במקום לשאול את ראש הממשלה מה עם הניצחון המוחלט שהבטיח, 

מה עם החטופים שלנו שנמקים במנהרות,  

והאם לא מגיע לגדי מוזס וירדן ביבס שיסתכל להם בעיניים ויבקש סליחה. 

היית עיתונאי מוערך, עמית. 

הפכת לשופר נרצע. 

חבל.

 

"למרות שסבא שלי היה רב ראשי, הראשון לציון, גדלתי בבית חילוני. כנראה נולדתי עם דפקט בייצור ואני לא מסוגל להאמין באלוהים. באמת, מה אפשר לעשות, פשוט לא יכול להאמין. לדעתי הוא עשה כבר הרבה כדי להוכיח לנו שהוא לא קיים, ונראה שהוא כבר מיואש מזה שאנחנו לא מבינים."

מרת נינה סניטר ותיק היתה היא.

מר זברה בנמל היה פקח.

את מלאכתם היו גומרים הם בין ערביים

ויוצאים מן הנמל, ואחר כך

בשעת פנאי היו הם מתיישבים בשניים

ומנגנים ומזמריים בקצב רך.

 

היא עבדה בקרנטינה

בתפקיד של סניטר.

הוא עבד, מאי נפקא מינה

כפקיד מכס לא זוטר.

שמה היה, אמרנו נינה,

שמו היה, כנ"ל, זברה,

היא נגנה על קונצרטינה,

הוא ניגן עלי גיטרה

ובכל ערב היא השעינה

על כתפו ראשה ושרה,

ופעמים היא האזינה,

לגיטרה טרה טרה.

 

טרטרה,

טרטינה,

מר זברה,

מרת נינה.

טרטינה,

טינטרה,

קונצרטינה

וגיטרה.

 

מרת נינה קודם כל היתה שואלת

מה נשמע בעבודה, ובקול עדין,

בליווי של צליל גיטרה מצלצלת,

הוא סיפר ללה על מסי העקיפין

שיש לגבות אותם בדרך מקובלת

בתעריף של מצרכים ומטלטלים.

 

לצלילי הברקרולה

הוא סיפר על מס הבלו,

על סחורות בלי בנדרולה

שתופסים אותן או לא.

ועל הברחת רזרבים

של ולוטה בתוך תפר

ועל דבר מטען קונסרבים

שהיה נגוע דבר.

זאת סיפר הוא, מר זברה

בדברו עם מרת נינה

ובנגנו על הגיטרה

לצלילי הקונצרטינה.

 

טרטרה,

טרטינה,

מר זברה,

מרת נינה.

טרטינה,

טינטרה,

קונצרטינה

וגיטרה.

 

אחר כך היה אומר הוא: די, הפסקתי.

לו נשמע שיחת שפתייך היפות.

וסיפרה היא אז לאט ובאופן טקטי

על מחלות עונתיות לפי תקופות

וכמו כן על השרות הפרופילקטי

שנועד למניעת המגפות.

 

היא סיפרה לו על אנגינה

ועל ספירט וסקיפידר

ועל כל מיני רוטינה

של דלקת וקתר.

והוסיפה וסיפרה

בזמרה למר זברה

גם על כל מיני חולרה

של קוליטיס וחררה.

ועל חינה וריצינה

ועל שמן קיק היא שרה

בנגנה על קונצרטינה

לצלילה של הגיטרה.

 

טרטרה,

טרטינה,

מר זברה,

מרת נינה.

טרטינה,

טינטרה,

קונצרטינה

וגיטרה.

 

השתתק הזוג הזה. לא מנגן הוא.

כי הזמן את כלי הזמר מחדש.

אין רומנטיקה עכשיו, כי בזמננו

מרומנטיקה בורחים כמו מאש.

נינה אין וגם זברה כבר איננו,

אך קדחת יש עוד וקוליטיס יש.

 

יש אמבות אין מספר עוד

וגם ספירט וסקיפידר

ויש כל מיני חררות

של דלקת וקתר.

תחנת מכס לא נסגרה

וקימת קרנטינה

ויש בלו על כל סיגרה

ויש חינה וריצינה

אך איה אדון זברה

ואיה הגברת נינה

שנגנה על הגיטרה

לצלילי הקונצרטינה?

 

טרטרה,

טרטינה,

מר זברה,

מרת נינה.

טרטינה,

טינטרה,

קונצרטינה

וגיטרה.

 

סְתָו יְהוּדִי בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָי

שׁוֹלֵחַ בִּי

רִמְזֵי אֱלוּל.

 

כְּבָר מִשְׁתַּגְּעוֹת בִּי קְצָת

הַצִּפֳּרִים הַקְּטַנְטַנּוֹת שׁוֹרְקוֹת הָעֶצֶב

שֶׁל יוֹם-הַכִּפּוּרִים.

 

אָז יִתָּקַע בְּשׁוֹפָרוֹת לִפְתֹּחַ שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם.

וּפָנִים יְהוּדִיּוֹת מִן הַגּוֹלָה

בַּאֲפַרְפַּר נוּגֶה

יְרַחֲפוּ לִפְנֵי כִּסֵּא אֲדוֹן עוֹלָם.

 

וּבַקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים וְנִיצוֹצוֹת הַרְבֵּה

בְּעֹמֶק עֵינֵיהֶן.

בשקט בשקט, עוד ועוד חיילים לא חוזרים לשרת בעזה. חיילים וקצינים ששירתו מאות ימים בעזה אומרים "עד כאן". הם עושים את זה בדממה, בבושת פנים, שילוב של עייפות פיזית, משבר נפשי, ובעיקר זעם. צה"ל לא מפרסם את הנתונים, אבל מ-120% התייצבות לאחר שואת נתניהו, המספר האמיתי נמצא עמוק מתחת ל40%. הסד"כ צולל, וזה מעמיד את כולנו בסכנת חיים!

 

למה זה קורה? 

1. זה טבעי - החיילים חייבים לשקם את חייהם, את המשפחות שלהם, ואת הפרנסה שלהם. הם חזרו למציאות בה ההבטחות של ממשלת החורבן מתגלות (שוב) כשקרים. הממשלה עסוקה בלהעביר עוד ועוד מיליארדים למשתמטים והמשרתים משלמים את המחיר. נמאס להם.

 

2. הפקרת החטופים - חיילי צה"ל יצאו לקרב בראש ובראשונה כדי להחזיר הביתה את החטופים. כאשר הבלוף התגלה, והם הבינו שאת כל החטופים יחלו להחזיר כבר לפני שנה הם לא האמינו שכך שיקרו להם. כאשר הם רואים ששורדי שואת נתניהו מופקרים בגיהנום גם אחרי יותר מ-500 ימים רק בגלל שיקולים קואליציוניים - הם מתחרפנים. כאשר הם מבינים שגם אותם יפקירו למען השרדות ממשלת הדמים - הם נשברים. 

3 - השקרים - כאשר ראשי המדינה משקרים לאזרחים, ובמיוחד כאשר הם משקרים לחיילים, המוטיבציה לשרת יורדת לאפס. בהתחלה קשה לחיילים להאמין שמשקרים להם. אדם היוצא לקרב לא יכול להאמין שאלו המבקשים ממנו לסכן את חייו מרמים אותו. החיילים רואים את הסימנים ועוצמים את העיניים. הם רואים שהילדים של מממן החמאס משתמטים - לא רק שהם משתמטים - הם ברחו מישראל. הם רואים שגברת שמפניה מחפשת נכסים בחו"ל ונערכת לבריחה מישראל. הם רואים את מממן החמאס מטיל רפש בכל מערכות הביטחון, המערכות בהן הם משרתים. הם מסכנים את חייהם ומי ששולח אותם לקרב עם אגדות "הנצחון המוחלט" עסוק בבריחה? השבוע שגרירות קטאר בירושלים יצאה בבליץ הודעות "חמאס הפר את ההסכם" - כל רפה שכל, אפילו חסרי אונה כמו ואטורי וקרעי, יודעים שממשלת הדמים הפרה את ההסכם בכל דרך אפשרית כדי להציל את הקואליציה. כל אידיוט מוחלט, אפילו חסרי חוליות כמו 0ער וה0כל יודעים שממשלת הדמים משאירה את שורדי שואת נתניהו בכלובי החמאס רק כדי שתוכל להעביר את התקציב ולשחד את המשתמטים במילארדים.

גם אלו שהאמינו לפושעי המלחמה איבדו את האמון. חמאס הוא לא נכס, אנחנו לא פסע מנצחון, אין נצחון מוחלט, קטאר קנו אותו בכסף ובטובות הנאה. אם הוא מתנהג כמו מרגל, נמלט מועדת חקירה כמו מרגל, שוחה בכסף קטארי כמו מרגל, נראה כמו מרגל, ונשמע כמו מרגל...כנראה שהוא מרגל.

כל יום הוא יום קריטי! אתמול עשרות אלפי אזרחים רדפו אותם בכל מקום. מאילת, דרך בתי המפקירים ועד שגרירות קטאר בירושלים. זאת הדרך היחידה! לרדוף אותם בכל מקום! להמאיס עליהם ועל בני משפחותיהם את השררה! משפטי ניר עוז? בוא יבואו! 

מתי? זה תלוי רק בנו!

יום יום אני תוהה

אם כל שייכותי

צומחת ממקומי

יום יום אני תוהה

אם זהו חלומי

אם זהו רצוני

לתעות בתוך, לתעות בתוך הסבך

אשר כמו פיתוי רועד מול מעוני

אשר כמו פיתוי רועד, רועד מול מעוני

אבל אני ממקום רחוק

ממקום רחוק

אבל אני ממקום רחוק

ממקום רחוק

יום יום אני תוהה

אם כל חלומותי

יבנו לי מקום

יום יום אני תוהה

אם כל שאיפותיי

יהיו רק כחלום

אשר תמיד, תמיד עם בוא האור

בוכה בי רק העצב והזכרון

בוכה בי רק העצב והזכרון

כי אני ממקום אחר

ממקום אחר

כי אני ממקום אחר

ממקום אחר