ספרית הפנטזיות שלי

אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת,

וְהַבַּיִת אֵינֶנֻּ?

אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת,

וְאִישׁ לֹא חַי?

אֵיךְ נִקְרָא שֶׁמֵּהַבַּיִת כֹּתְבִים לִי,

וְהַמִּכְתָּב לֹא נִכְתַּב?

וְהַמִּכְתָּב לֹא נִשְׁלַח?

אֵיךְ זֶה נִקְרָא?

אַלְפֵי רְגָעִים וְשָׁעוֹת,

מַעֲשִׂים וּמִלִּים,

מִשְׁאָלוֹת,

הֲזָיוֹת,

טָעוּיוֹת

אֵין סוֹף,

כִּסּוּף,

גּוּף – –

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

נָחוּץ

כְּדֵי לִבְרֹא

אָדָם אֶחָד –

שֶׁיִּהְיֶה,

שֶׁיִּתְקַיֵּם,

שֶׁיָּד תִּגַּע בִּכְתֵפוֹ,

שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ, 'הִנֵּה אַתָּה'.

וְכָל כָּךְ קַל

שֶׁלֹּא יִהְיֶה,

שֶׁלֹּא

יִהְיֶה

אוֹתוֹ אָדָם,

שֶׁיֶּחְדַּל

וְאֵינוֹ.

אוֹ מָקוֹם

שֶׁהָיָה בַּיִת

שׁוּב אֵינוֹ

הַבַּיִת שֶׁהָיָה.

כָּל כָּךְ מְעַט נָחוּץ

שֶׁבַּיִת

יֶחְדַּל,

יִתְפּוֹרֵר,

יָשׁוּב לֶעָפָר.

וְאֶרֶץ

שֶׁהָיְתָה מָקוֹם,

לֹא תִּהְיֶה עוֹד

הַמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה,

וּבַיִת יֶחְדַּל בָּהּ,

וְאָדָם

יָשׁוּב לַעֲפָרָהּ.

כָּל כָּךְ מְעַט צָרִיךְ

שֶׁמָּקוֹם

שׁוּב לֹא יִהְיֶה

בַּיִת,

כָּל כָּךְ מְעַט צָרִיךְ

כְּדֵי לֹא

לִהְיוֹת.

כָּל כָּךְ חָזָק צָרִיךְ

לִרְצוֹת,

כָּל כָּךְ חָזָק צָרִיךְ

לִרְצוֹת לִחְיוֹת

כְּדֵי

לָשׁוּב

כְּדֵי לָשׁוּב,

לִהְיוֹת

הַבְּגָדִים בּוֹגְדִים רִאשׁוֹנָה;
הֵם הָרִאשׁוֹנִים לְהִזָּרֵק
כְּשֶׁאֲנָשִׁים מֵתִים וְהַבַּיִת רֵיק.
פַּעַם הִשְׁלַכְתִּי בַּלַּיְלָה אַתְּ נַעֲלֵי אִמִּי
אַל עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה בִּיְרוּשָׁלַיִם –
הַלְכוּ הַנַּעֲלַיִם הָאוֹרְתוֹפֶּדִיּוֹת אַחַר אִמִּי –
מִי רָצָה לְהִכָּנֵס בִּנְעָלֶיהָ.
וְאַחַר הַנַּעֲלַיִם הוֹלְכִים הַסְּפָרִים,
יוֹתֵר מְיֻתָּרִים מִנַּעֲלַיִם
אֲבָל פָּחוֹת נָעִים לִזְרֹק.
יוֹם אֶחָד רָאִיתִי עֲרֵמָה בֶּחָצֵר –
אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה אֲנִי מְקַצֵּר –
שָׁכֵן שֶׁלִּי מֵת וְהִנִּיחַ סְפָרִים הַרְבֵּה.
שָׁלַחְתִּי יָדִי בְּאֵין רוֹאֶה אֶל סֵפֶר אֶחָד
שֶׁחִפַּשְׂתִּי זְמַן רַב וְלֹא מָצָאתִי,
תְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַסְּפָרִים.

בִּמְקוֹם מֹשֶׁה,
בִּמְקוֹם אַבְרָהָם,
בִּמְקוֹם בּוּדְהָא,
בִּמְקוֹם יֵשׁוּ,
בִּמְקוֹם סָבָתִי שָׂרָה,

מְקוֹם סוֹקְרָטֶס,
בִּמְקוֹם טוֹלְסְטוֹי,
בִּמְקוֹם יַעֲקֹב אָחִי,
בִּמְקוֹם טַנְיָה,
בִּמְקוֹם אָדוֹן סְוָאן,
בִּמְקוֹם הַדֶּגֶל הַכָּחֹל לָבָן,
הַדֶּגֶל הָאָדֹם,
בִּמְקוֹם הַהִמְנוֹן, הַתִּקְוָה,
בִּמְקוֹם פָּרִיז,
בִּמְקוֹם הַתָּנָ"ךְ,
בִּמְקוֹם כַּדּוּר הָאָרֶץ,
בִּמְקוֹם, בִּמְקוֹם הַכֹּל,
אֲנִי רוֹאֶה בַּיּוֹם,
רוֹאֶה בַּלַּיְלָה,
רוֹאֶה בַּחֲלוֹם, בְּהָקִיץ,
בַּמִּטָּה, בַּמִּקְלַחַת, בַּכְּבִישִׁים,
בַּחֲנוּיוֹת,
בְּתֵל אָבִיב, בִּירוּשָׁלַיִם,
רַק אֶת הַפָּנִים,
רַק אֶת פָּנֶיהָ
שֶׁל עֵנָב צַנְגָאוּקֶר

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים,
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת,
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר,
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי והַטַּל
תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.

אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת.
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשֶּׁקֶר.
וְהַפַּחַד. וְהַקְּרָעִים.
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף.

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.

אֲנִי וְאַתָּה
וְהַחִידָה.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַמָּוֶת.

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.

"ללא מאמץ למד אנגלית, צרפתית, פורטוגלית, לטינית. ועם זאת חוששני שלא היה מוכשר ביותר לחשיבה. לחשוב משמע לשכוח הבדלים, להכליל, להפשיט. בעולמו הגדוש מדי של פונס לא היו אלא פרטים, מיידיים כמעט."

יידע נא כל יהודי וכל ישראלי, שיש יהודים שאוהבים את עצמם יותר מאשר את עמם, ומה שהיה הוא שיהיה.

◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇

מרדכי חיים רומקובסקי היה ראש היודנראט של גטו לודז'.

הרבה גירסאות יש על האיש, אבל אין עוררין על כך שהוא הסגיר ילדים, נשים וגברים לידי הגרמנים שאיפשרו לו ולאנשיו לחיות ברווחה יחסית לעוני הרעב והמחלות ששררו בגטו, וכשהוא פונה ברכבת האחרונה למחנה ההשמדה, הוא דרש קרון עבורו בלבד והגרמנים נתנו לו, וכך נסע מלך הגטו בקרון שכולו פאר והדר, ומן הקרון המפואר הוא הושלך אל הכבשן.

יידע נא כל יהודי וכל ישראלי, שיש יהודים שאוהבים את עצמם יותר מאשר את עמם, ומה שהיה הוא שיהיה.

אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי כְּפוּי טוֹבָה

וְלֹא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ

וּלְזַהוֹת אֶת גִּשְׁמֵי הַבְּרָכָה הַיּוֹרְדִים

פֹּה וְשָׁם.

אַךְ עַל אֲדָמָה חֲרֵבָה הֵם יוֹרְדִים

וּמַאֲגַר הַצַּעַר-

הוּא בּוֹר סוּד

שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.

מַה שֶּׁקָּרָה — קָרָה בֶּאֱמֶת

מַה שֶּׁקָּרָה — קָרָה בֶּאֱמֶת

מַה שֶּׁקָּרָה — קָרָה בֶּאֱמֶת

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

שֶׁיִּהְיֶה בִּי הַכֹּחַ לְהַאֲמִין

שֶׁמַּה שֶּׁקָּרָה — קָרָה בֶּאֱמֶת.

 
ברור לי למה אני פה
על כל מה שהם עשו כל מי שהם לקחו רק בשבילם אני פה
רחוק מהבית נגמר לי המים גם ככה לא בא לי לשתות
עליתי בקשר אמרתי שהכל בסדר-אבל זה לא
כבר כמה ימים לא דיברתי עם אמא לקחו לי תפלאפון איך שנכנסתי
ישנתי שעה משלשום להיום ואתמול בעמדה שלי כבר התעפצתי
אני והחבר'ה נולדנו לשלם ת'מחיר כי בכנסת הם לא לומדים לקח
אתם מטיילים בשבת בשדות, ואני בשדות פה דיווחתי על פרח
מעבירים את הזמן פה בשדה הקרב
עם קפה שחור פחות שחור מהמצב
אלמוג הגבר יושב עם הנגב כבד על הגב
תמסרו נשיקות, חייב לסיים, הוקפצנו עכשיו
בלילות אני כותב מילה לאמא
שהילד שלה גיבור פה מקדימה
אני בטוב עוד אל תבכי עכשיו
אני בטוב עוד אל תבכי עכשיו
בלילות אני כותב מילה לאמא
משקר לה שעוד לא נכנסתי פנימה
אני בטוב עוד אל תבכי עכשיו
צאי מההלם, הלם
קרב
הלם
קרב
הצבא שלי הכי מוסרי בעולם
הקש בדלת הקש בגג
רוצה לירות? תבקש אישור
הם יורים עליך? תחפש ממד
הם רוצים לשנוא, הם רוצים שואה
בלי הרכבות, בלי המסילות
נכון שמבחוץ אני חזק אני לוחם אבל בראש
יש לי מלא קולות
אתה עוד קורא לי הנאצי נתתי לילד ת'סוף של המים
במקום להגיד לי תודה הוא החזיר לי מבט של שנאה בעיניים
אני פה לנקום את השבי של כל מי שאי פעם חטפו מהבית
ואתה פה לכרות את הראש ליונה שהציעה לך עלה זית
וכולם קוראים לנו מלח הארץ
ואף אחד לא מבין מה זה בתאכלס
לרצות ת'חיים ולרקוד עם המוות
המוות
בלילות אני כותב מילה לאמא
שהילד שלה גיבור פה מקדימה
אני בטוב עוד אל תבכי עכשיו
אני בטוב עוד אל תבכי עכשיו
בלילות אני כותב מילה לאמא
משקר לה שעוד לא נכנסתי פנימה
אני בטוב עוד אל תבכי עכשיו
צאי מההלם, הלם
קרב
הלם
קרב
נתנו לי תוואטסאפ לכמה דקות
מפה אני שוב עולה על הנמר
בבוקר קיבלנו לבית נ"ט
היה לי מזל, זה בחדר אחר
הצוות פגוע איבדנו שלושה
אבל כולם רוצים להמשיך את הקרב
בקיצור שמרי על אחי הקטן
מחר על הבוקר שולח מכתב