ספרית הפנטזיות שלי

למה שאתם  חושבים

הצבא לא צועד על כיפתו....

שאלה:
האם בדקתם כמה חיילים גאים יש?

ומה קורה אם הם משרתים בשריון?

במצב עם בנות אין בעיה.....

במצב של בנים עם בנים....

וואי וואי וואי

אההה שכחתי

אין דתיים גאים

אופס!

*הרבנים הם אידיוטים יהירים שלפי עדותם לא מסוגלים לראות אישה מבלי שיצא להם מזה ילד*

לא מנהיגים

לא יהודים

לא בנינאדם

יאק!

לִכְבוֹד הָאִינְטֵרֵס־הַצִּבּוּרִי וְטוֹבַת־הַכְּלָל,
שָׁלוֹם רַב,

לֹא בָּלַטְתִּי בְּהֵעָדְרִי. אֵינִי מֻכֶּרֶתת לָכֶם
אֲבָל אַתֶּם מֻכָּרִים לִי מְאֹד.
בְּלֵב הַבַּלָּהָה הַשּׁוֹקֶקֶת הַזֹּאת
אֲנִי שׁוֹלֶפֶת כְּלֵי־נֶפֶשׁ שֶׁנִּשְׁתַּמְּרוּ מִן הַחֶלֶד,
לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי בִּפְנֵיכֶם שֶׁלֹּא בְּעִתִּי,
מְנַקָּה מֵעָלַי אֶת הָאָבָק הַמַּחְנִיק
מִשַּׁעֲטַת הָעֵדֶר הַקַּלְגָּסִּי
שֶׁל מַצְפּוּנְכֶם הַלַּהֲטוּטָנִי,
וְעוֹלָה מִן הָאֹבֶךְ
כְּחֹמֶר בְּיַד הַשִּׁגָּעוֹן,
כְּחִזָּיוֹן גַּמְלוֹנִי לְהַרְהִיב
מוּל רוּחַ הַזְּמַן הַנָּשִׁיב,
וּשְׁמִי מֻבְלָע בַּהֲדָרוֹ.
לֹא שַׂמְתֶּם לֵב?

חַיִּים רַבִּים אַתֶּם מוֹחִים
נֶגֶד עַוְלוֹת רְפָאִים
כְּעֵדֶר שֶׁאֵין לוֹ הוֹפְכִין
וְאֵינְכֶם רוֹאִים
אֶת הָרוּחַ
וְאֶת הַזְּמַן
וְאֶת הַדְרַת הַבְּרִיּוֹת
הַנִּבְדָּלוֹת לְנַפְשָׁן.

מה שמצדיק יותר מכל

את הבדידות, את הייאוש הגדול,

את הנשיאה המוזרה בעול

הבדידות הגדולה והייאוש הגדול,

היא העובדה הפשוטה, החותכת,

שאין לנו בעצם לאן ללכת.

שמתי לב שבחוק "לומדי התורה" חסר סעיף משמעותי של בתי קברות מיוחדים ללומדי תורה שמתו בעת מילוי משמרתם, וכמו כן הגדרת תנאים שווים לבני המשפחות השכולות של לומדי התורה.

מקווה שלא ישכחו להוסיף סעיף חשוב זה.

מי מצביע למפלגות הקואליציה

אחרי החרא הזה?

מי שם פתק שאומר כן

תביאו לי עוד ארבע שנים מזה?

"איזה קטע שהאיראנים פרצו לטלפון של אייזנקוט בעוד יומיים"

אֲנִי בַּת מִזְרָח כִּבְדַת־חֲלוֹמוֹת,

פְּרוּעַת־מַבָּטִים.

בִּזְרוֹעוֹת חֲבוּקוֹת

אֶצְנַח עַל בִּרְכֵּי נְעָרִים –

לְפַהֵק אַהֲבָה.

בִּשְׁעוֹת עֶרֶב נוּגוֹת, אַחֲרִישׁ

לְלַטֵּף קָדְקוֹדִים נִכְנָעִים,

לְנַשֵּׁק מְצָחוֹת.

אֲנִי מְחַיְּכָה לְסִבְלוֹת אוֹהֲבִים

בְּעֵינַיִם חוֹנְפוֹת

וְתוֹקַעַת צִפָּרְנֵי רַחֲמִים

בִּלְבָבוֹת נוֹאָשִׁים.

הרעיון הזה שאנשים

יהיו חייבים לצלם בקלפי

למי הם מצביעים,

למה, בעצם,

לעצור בבחירות למבקר המדינה?

הבופור הוא עוד סמל שמנגן על הסנטימנט המיליטריסטי הישראלי. סידר התייצב באולפנים כדי להזכיר את את המחיר הגבוה שחיילי צה"ל שילמו, ועוד ישלמו, בלבנון
===========================================================================================================

באחת הסצינות בסרט "בופור", בבימויו של יוסף סידר, משוחחים ביניהם שלושה לוחמים השומרים על המוצב בלבנון. סגן זיו פארן )אוהד קנולר( פונה למפקד המוצב לירז ליברטי )אושרי כהן( ולסמל אושרי טרוט העיניים )אלי אלטוניו( ושואל אותם אם הוריהם יודעים שהם שם. כל אחד משיב בדרכו שלא, כולל הוא עצמו. אלה היו הימים האחרונים שבהם כוחות צה"ל איישו את מוצב הבופור לפני היציאה מלבנון בשנת 2000 ובאוויר נשבו רוחות הפרידה מהמקום. תוך כדי השיחה סיפר פארן שדוד שלו נהרג באותו מוצב בשנת 82' ושהוא עצמו שמע סיפורים על המקום. "הייתי חייב לראות, להגיד שראיתי לפני שעוזבים", סיפר כמי שמימש חלום. "טוב, תירגעו", השיב ליברטי, "לא עוזבים כל כך מהר, נראה לי שהילדים שלכם עוד יהיו פה". ואכן, בחלוף 26 שנה לנסיגה מלבנון ילדי ישראל הבוגרים, חיילי צה"ל, כבשו מחדש את מוצב הבופור בצפון הליטני. ההיסטוריה המדממת חזרה ללא תכלית, וההשתלטות הישראלית לא שמה קץ למוות המיותר של לוחמים. אין כמעט יום ללא "הותר לפרסום" על עוד חייל שנהרג מרחפן נפץ. הזמן לא שינה דבר. על המרקע מופיעים מי שנאחזים באותה קונספציה שגויה הכובשת מחדש מקום בתודעה. בעיני הפרשן הצבאי של חדשות 12 ניר דבורי "היתה סיבה טובה לכבוש אותו", כפי שניסח במאמרו באתר הבית 12N. האיש שגיבוי צה"ל הוא חלק מתוכנית העבודה שלו הוסיף כיצד זהו "מהלך טקטי חשוב" והקדיש לכיבוש המחודש כתבה כמעט נוסטלגית במהדורה המרכזית – כמו אצל כל המתחרים – שבה שולבו חומרי ארכיון ותיאורים היסטוריים. את הזיקוקין לחגיגת הכיבוש המחודש נתנו כרגיל בערוץ .14 "במבצע הזה ששמו נאסר בפרסום, הבופור הוא הדובדבן", ליהג הלל ביטון-רוז. הניסיון לשכתב את ההיסטוריה אף הביא תחקירן בערוץ לצלצל לאם השכולה מנואלה דבירי, שבנה יהונתן נהרג במוצב כרכום ב,1998- ולהטיח, "בגללך יצאנו מהבופור. את חושבת שזו טעות?" היא לא. "מה אתה רוצה ממני, מי אתה בכלל?" השיבה. אף שניתן היה למצוא באולפנים עיתונאים שהשמיעו ביקורת על התסבוכת בלבנון ועל מה ששווק כהישג לאומי, נדמה כי לא היה מי שהתבטא בחריפות, להט ותחושת שליחות כמו יוסף סידר, ש"בופור" בבימויו התבסס על רב המכר של רון לשם "אם יש גן עדן" והיה מועמד לפרס האוסקר. סידר אמר לאתר "ויינט" על כיבוש המוצב מחודש כי "זה יום מדכא בעיני". לא מפתיע שינון מגל, אחד שלא מסוגל להפיק לקחים היסטוריים, שיתף צילום מסך של הכותרת מהאתר והוסיף, "צודק, עדיף לברוח משם ולתת לחיזבאללה להתעצם, להגיע ל150,000- רקטות וטילים". משטף הראיונות שסיפק סידר ניכר שבער לו לנפץ את הילת המיתוס ולהזכיר לציבור את המחיר הגבוה שחיילי צה"ל שילמו – וישלמו – בלוקיישן המדמם. להתריע בשער, כמו נביא זעם שלא מסוגל לעמוד מנגד אל מול הטירוף החוזר. "איך זה בשבילך לשמוע ששוב דגל ישראל מונף על אותו הר שבשבילך לא רק היה נושא לסרט אלא סמל למשהו?" שאל אותו המגיש יאיר שרקי בתוכנית הלילית של קשת. "
משטף הראיונות שסיפק סידר ניכר שבער לו לנפץ את הילת המיתוס ולהזכיר לציבור את המחיר הגבוה שחיילי צה"ל שילמו – וישלמו – בלוקיישן המדמם. להתריע בשער, כמו נביא זעם שלא מסוגל לעמוד מנגד אל מול הטירוף החוזר. "איך זה בשבילך לשמוע ששוב דגל ישראל מונף על אותו הר שבשבילך לא רק היה נושא לסרט אלא סמל למשהו?" שאל אותו המגיש יאיר שרקי בתוכנית הלילית של קשת. "חבל שאנחנו לא משתמשים בסמל הזה, דגל ישראל בבופור, כדי להגיד לעצמנו שהיינו שם, מתו שם מספיק, למה לעזאזל אנחנו שוב שם. הדגל שמתנוסס בבופור מסמל המשך של אותה מלחמה שמנהיגים לא מסבירים איך תיגמר אחרת" סידר, בתוכנית של לוסי אהריש "אני מרגיש חלק מקבוצה שמדחיקה משהו איום ונורא. אני מרגיש שאני מוקף באנשים עיוורים, ואני מרגיש תסכול עמוק על זה שאנחנו שוב שם", השיב סידר בנימה קודרת. "עיוורים לזה שהכוח שאנחנו מפעילים לא מביא את התוצאה שאנחנו רוצים. זה לא כוח שהתחלנו להפעיל עכשיו, או אחרי 7 באוקטובר. זה כוח שאנחנו מפעילים כבר כמעט חצי מאה. ואנחנו רק צוברים עוד ועוד כוח. שום דבר לא עצר את מדינת ישראל מלהפעיל את כל האמצעים שלה בלבנון, ועדיין, החיילים שלנו בורחים מהנשק הכי פרימיטיבי שנתקלנו בו – מרחפן שמופעל כמו עפיפון". אם יש גן עדן ליוצרים, הוא מזמן לא ישראל. כיום ספק אם ניתן היה להפיק סרט ביקורתי כמו "בופור" מ2007- בלי ששר התרבות מיקי זוהר יתקוף את היצירה, יזעק כי היא "פוגעת בחוסן של לוחמי צה"ל" וימצא דרכים לחסלה. בזמנו, סרטו המדובר של סידר היה חלק מגל קולנועי אנטי מלחמתי שהכיר באסון המלחמות חסרות האסטרטגיה, לצד "לבנון" של שמוליק מעוז ו"ואלס עם בשיר" של ארי פולמן. עוצמה נמדדת ביכולת לתרגם הישגים טקטיים להסדרים מדיניים, אבל החברה הישראלית כמו התקשורת ברובה מכורה לחיסולים, פיצוצים וכיבושים. חלילה להתפכח ולהיגמל מאותן פעולות כוחניות המובילות לאותו מבוי סתום. "אני בטוח שיש המון ישראלים ששמעו שכבשנו את הבופור וחשו דברים אחרים", העיר שרקי. "וזה חלק מהתסכול", השיב סידר והוסיף כי "חובה לכל מי שיש לו פרספקטיבה להגיד שמה שעשינו עד עכשיו לא עבד. האם כשאנחנו כנים עם עצמנו אנחנו חושבים שהפעם זה יעבוד?" אבל בתקשורת שנגררת כבובה והיא שותפה למלחמת השולל של המצביא העליון, שבה רק שמות המבצעים התחלפו והמטרה נותרה אותה מטרה – לשרוד בשלטון – יש חיבה יתרה לסמלים שמנגנים על הסנטימנט המיליטריסטי. כבמאי סידר מבין היטב את הכוח וההשפעה של סמלים על התודעה המשובשת ואת הסכנה בניצולם לצרכים פוליטיים-ציניים. אצל המגישה לוסי אהריש בערוץ 13 הבהיר חד משמעית,

כי מוצב הבופור הוא "לא סמל של גבורה, אלא סמל של מוות.

סמל לבזבוז חיי אדם". הצער השתקף מפניו.

"חבל שאנחנו לא משתמשים בסמל הזה, דגל ישראל בבופור, כדי להגיד לעצמנו שהיינו שם, מתו שם מספיק,

למה לעזאזל אנחנו שוב שם.

מה שיגרום לי לבחור את המנהיג הבא הוא מישהו שיציג אופק שהוא לא רק מלחמה אינסופית.

הדגל הזה שמתנוסס בבופור מסמל המשך של אותה מלחמה שמנהיגים לא מסבירים איך תיגמר אחרת".