|
|
|
תִּרְאוּ אוֹתִי, תִּמְחֲאוּ כַּפַּיִם,
מַשְׁפְּרִיצָה שִׁירִים כְּמוֹ עִטּוּשׁ
אַחַר־כָּךְ יָבוֹאוּ עֲרִיכָה וְלִטּוּשׁ
סַדְנָאוֹת כְּתִיבָה
קְרִיאַת מְשׁוֹרְרִים
הֶכֵּרוּת עִם סִגְנוֹנוֹת אֲחֵרִים
לִמּוּד, עֲנָוָה, הַקְשָׁבָה,
קְצָת כָּבוֹד
(יֵשׁ עוֹד עַל מָה לַעֲבֹד)
לְהִתְפַּכֵּחַ
לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ
"אַף אֶחָד לֹא רוֹדֵף אַחֲרַיִךְ"
לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם
לְקַנֵּחַ
זה החלום
שאנו נוצרים בלבנו
בלי לאמר מילה:
שמשהו מופלא
יקרה פתאום,
שזה מוכרח לקרות,
שהזמן יפתח לפנינו
שהלב יפתח לפנינו
שהשערים יפתחו לפנינו
שהסלע יפתח לפנינו
שמעין נסתר יפרוץ לעומתנו
שהחלום עצמו
יפתח לפנינו,
ושבוקר אחד נשייט בלי משים
לתוך מפרץ קטן
שלא ידענו
שהיה שם כל הזמן.
פְּקַעַת
הָעֲלִילָה
בְּשִׁירֶיךָ
מְגָרָה
לִמְשֹׁךְ
חוּט
שֶׁיֻּשְׁחַל
בַּחֲרִיר
הַמַּחַט
בָּהּ שׁוּב
אֶתְפֹּר
אֶת עוֹר
כְּפָפוֹת הָאִגְרוּף
שֶׁהִלְבַּשְׁתָּ עַל כָּל מִלָּה.
למות למען רעיון, זה רעיון נפלא
אבל אני עוד חי כי בראשי הוא עוד לא עלה
ונביאי הזעם ממשיכים פה להטיף
דגלים וסיסמאות לא מפסיקים הם להניף
ויום אחד כשנצעד למלחמה קרובה
זקופי קומה ומלאים בים של גאווה
עוד יתברר שמתנו סתם
בגלל טעות קטנה
מרעיון שכבר יצא מזמן מן האופנה
למות למען רעיון, כן זו ממש מצווה
אבל לאט, למות לאט ובשיבה טובה
כי מה שאידיאל היום מחר, כך יסתבר
היה טעות, ואז יצוץ פה אידיאל אחר
חזון, מולדת, גאולה, מילים שוות זהב
אך לא שוות את אלה שנופלים בשדה הקרב
כי החיים ניתנו כדי לחיות טיפה
ולא לרוץ כמו אידיוט אל העולם הבא
למות למען רעיון, זה רעיון נשגב
אבל כדאי להיזהר ולא למות לשווא
מתי נלמד סוף סוף לחיות בלי חרב ודמים
מתי יפסיקו כבר אבות לבכות על הבנים
מתי נבין שלא כדאי לרדת לטימיון
בגלל גל אבנים עתיק, או קבר בן מיליון
אך נביאי הזעם עם אש בעיניהם
קוראים לנו לקום לצעוד אחריהם
אז אם למטיפים חשוב כל כך להתפגר
שהם ילכו הראשונים - לנו לא בוער.
"אתר ההנצחה בגבעת התחמושת ייסגר לצמיתות ביום שלישי הקרוב עקב חוסר תקציב.
נעשו עשרות פניות למנכל משרד ראש הממשלה אבל הן לא נענו.
כסף לישיבות, חרדים, מתנחלים ושרים עם תפקידים מצוצים מהתחת יש, כסף לשימור ההיסטוריה שלנו כאן וזכר הנופלים...אין."
בית לך בניתי שם בחול
ארץ ישראל
שרתי שיר יפה על ים כחול
ארץ ישראל
מה מליל, הו, שומר מה מליל
מה מליל.
ערב שוב נוטה על הגולן
ארץ ישראל
שם חייל צעיר אורב דומם
ארץ ישראל
מה מליל, הו, שומר מה מליל
מה מליל.
כמה שאני אוהב אותך
ארץ ישראל
למה זה אני עצוב כל כך
ארץ ישראל
מה מליל, הו, שומר מה מליל
מה מליל.
פודקאסט.
מומלץ.
☆ יש כבר לא מעט פרקים ☆
לֹא אָמַרְתִּי אֶת כָּל הָאֱמֶת, לֹא אָמַרְתִּי רַק אוֹתָהּ,
כַּמִּתְבַּקֵּשׁ, מֵרֵאשִׁיתָהּ עַד אַחֲרִיתָהּ.
גַּם הַפּוֹלִיגְרָף שָׂם לֵב לְכָךְ,
רָשַׁם קַוִּים בַּגְּרָף
וְעוֹד חוֹקֵר חִיֵּך אֶל חֲבֵרָיו.
*
כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁאָדָם, בְּדֶרֶך כְּלָל, מַרְחִיק אֶת עֵדוּתוֹ,
שֶׁאֶת מַה שֶׁבֶּאֱמֶת בּוֹכֶה בּוֹ הוּא שׁוֹתֵק, לְטוֹבָתוֹ.
"הַבִּיוֹגְרָפְיָה הָאֲמִתִּית שֶׁלָּנוּ עֲשׂוּיָה מֵהַדְּבָרִים
שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים לְהָבִיאָם בַּמִּסְתּוֹרִים",
כָּתַב אַנְדְרֶה מַאלְרוֹ.
*
אָמְרוּ זֹאת מִקֹּדֶם, לְפָנַי, לֹא מְשַׁנֶּה,
שֶׁאָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לְעָפָר.
מֵאָז הַגֵּרוּשׁ מֵהַגַּן לֹא נִתְקַלְנוּ בְּמִקְרִים חֲרִיגִים.
רַק הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל־יָהּ.
וּבַמִּקְרֶה הַטּוֹב תִּשְׁכּוֹן לָהּ בַּסְּפָרִים.
כִּי רַבִּים הַנִּשְׁכָּחִים וּמְעַטִּים הַנִּזְכָּרִים.
*
אָמַר הַסַּבָּא שֶׁל עָמוֹס עוֹז:
“קָשֶׁה לַזְּקֵנִים לָמוּת, כִּי יֵשׁ בָּהֶם רְגִילוּת לִחְיוֹת”.
קַל יוֹתֵר לָעֲלָמִים לָלֶכֶת לְאִבּוּד,
לַחֲדוֹל לְפֶתַע,
לֹא לִהְיוֹת!
כִּי הַזְּקֵנִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל מִסְתַּלְקִים אִישׁ אִישׁ, בְּשֶׁקֶט,
וְהָעֲלָמִים נֶעֱלָמִים בָּרַעַשׁ הַגָּדוֹל וּבַחֲבוּרוֹת.
*
כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁהַשִּׂנְאָה תִּמָּשֵׁך וְתִגְאֶה לָהּ
וּזְאֵב לֹא יָגוּר עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר לֹא יִרְבַּץ עִם גְּדִי.
רַק בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה יֵרָאוּ הַמַּרְאוֹת הַהֲזוּיִים הָאֵלֶּה,
אוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
*
כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁהַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת
וְדוֹר לְדוֹר מַעֲבִיר אֶת הַחֶרֶב, כְּמוֹ בְּמֵרוֹץ־שְׁלִיחִים,
שֶׁדִּמְיוֹנָם שֶׁל הָרוֹצְחִים, מֵאָז וּמִקֶּדֶם,
עוֹלֶה, לְלֹא סָפֵק, עַל דִּמְיוֹנָם שֶׁל הַנִּרְצָחִים.
*
כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁאֲדֹנָי שׁוֹמֵעַ קוֹל
אַךְ אֵינוֹ הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם,
כַּמֻּבְטָח לַמַּלְאָכִים הַצּוֹעֲקִים בְּ“עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת”.
הוּא רַק עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ וּמַחֲרִישׁ, בֵּינְתַיִם,
לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.
*
וְהָעוֹלָם עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ וּמַחֲרִישׁ,
כְּאִלּוּ לֹא נָגַע בּוֹ הַדָּבָר, חַס וְחָלִילָה,
כְּפִי שֶׁאָמַר הָרַב קְלוֹנִימוּס שַׁפִּירָא הי"ד,
בְּסִפְרוֹ “אֵשׁ קֹדֶשׁ”, בְּאוֹתָם יָמִים.
מִי שֶׁצִּפָּה לִישׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן
וְהוּבַל לְפָנֶיהָּ בְּאַחַד הַקְּרוֹנוֹת הַחֲתוּמִים.
*
ואֲדֹנָי, שֶׁלֹּא דְּרָכָיו דְּרָכֵינוּ,
הַמֻּקָּף בְּכָל הַפֵּרוּשִׁים הַנִּתָנִים,
מַמְשִׁיךְ לְהַתְמִיהַּ אֶת הַתֵּיאוֹלוֹגִים
וּלְהַכְאִיב יוֹמָם וָלַיְלָה לַמַּאֲמִינִים.
קוֹטִי הַקְּטַנָּה, מֵהַלַּיְלָה וְהָעֲרָפֶל, אָמְרָה לִי,
שֶׁאֱלֹהִים לֹא מְחַלֵּק בְּצֶדֶק אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁלּוֹ
לָאֲנָשִׁים הַנְּכוֹנִים.
*
כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁהִתְבַּדּוּ
כָּל הַנִּשְׁבָּעִים שֶׁנִּבְגְּדוּ
כָּל הַמְּטִיפִים שֶׁהִצְטָרְדוּ
כָּל הַמְּשִׁיחִים שֶׁמָּעֲדוּ
כָּל הָעֵדִים שֶׁרָאוּ וְתֵעֲדוּ
כָּל הָעֲמוּדִים שֶׁהִתְמוֹטְטוּ
כָּל הַמְּעֻנִּים שֶׁהִשְׁתַּדְלוּ וְשָׁתְקוּ
כָּל הַתְּחִנּוֹת שֶׁנֶּחְנְקוּ
כָּל הָעֲקֵבוֹת שֶׁנִּמְחֲקוּ
כָּל הַבּוֹרוֹת שֶׁנֶּחְפְּרוּ
כָּל הַחַפִּים שֶׁנִּגְרְרוּ
כָּל הַשִּׁירִים הַיָּפִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ
*
וְהַנְּהָרוֹת הַהוֹלְכִים אֶל הַיָּם,
הַנְּהָרוֹת הַנּוֹשְׂאִים דָּכְיָם;
אֲנַחְנוּ לֹא אוֹתָם הַמַּיִם,
הֵם אוֹמְרִים, כְּהֶרַקְלִיטוּס הָאָפֵל,
לַמַּאֲשִׁימִים אוֹתָם.
*
וְהִיא עוֹלָה מִשְׁעוֹלָהּ טְלוּלָה מִטְּלָלִים
לְבַשֵּׂר לִי שֶׁלֹּא לָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב.
וְאַף נִשְׁבַּעַת לִי בְּשֵׁם הַיָּמִים הַבָּאִים,
שֶׁיִּהְיֶה אַחֶרֶת.
תָּמִיד הָיָה בָּהּ מַשֶּׁהוּ אוֹפְּטִימִי.
שֶׁאִם לֹא כֵן מִזְּמַן כְּבָר הָיְתָה נִגְמֶרֶת.
הִיא לֹא הִתְוַכְּחָה עִם אֱלֹהִים,
אִיּוֹבִית וְנִחֶרֶת,
רַק בָּקְעָה, כְּאַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר, מִמְּרוֹמֵי הָאַרְבֵּל,
נֶאֱמָנָה וְזוֹכֶרֶת.
כִּי הָיָה בָּהּ מַשֶּׁהוּ אוֹפְּטִימִי,
מַשֶּׁהוּ הַלָּקוּחַ מֵהַזָּהָב הַטּוֹב
וּמִן הַתְּכֵלֶת הַזּוֹהֶרֶת.
https://benyehuda.org/read/21534
תֵּן לִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לָעֵץ וּמַה שֶּׁהוּא לֹא יְאַבֵּד
וְתֵן לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לְאַבֵּד מַה שֶּׁיֵּשׁ לָעֵץ.
אֶת הַשִּׂרְטוּטִים הַדַּקִּים שֶׁהָרוּחַ מְשַׂרְטֶטֶת בְּחֶשְׁכַת לֵיל הַקַּיִץ
וְאֶת הַחֲשֵׁכָה שֶׁאֵין בָּהּ לֹא שִׂרְטוּט וְלֹא דְּמוּת.
תֵּן לִי אֶת הַדְּמֻיּוֹת שֶׁהָיוּ לִי וְאֵין לִי
עֹז לַחְשֹׁב עַל כָּךְ שֶׁהָיוּ לִי. תֵּן לִי
אֶת הָעַיִן הַחֲזָקָה מִמַּרְאִיתָהּ וְאֶת הַיָּד
הַנֻּקְשָׁה מִמַּה שֶּׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת. תֵּן לִי לָרֶשֶׁת
אוֹתְךָ מִבְּלִי לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינֶנּוּ עָבַר
בִּשְׁעַת קַבָּלָתוֹ. תֵּן לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לָגֶשֶׁת,
בְּלִי חַת, דַּוְקָא אֶל הַדְּבָרִים שֶׁאָסוּר לִי
לָרֶשֶׁת. תֵּן לִי לָגֶשֶׁת.
לקח לי חיים שלמים להבין
שמכל מה שאעשה,
העבודה הכי חשובה שתהיה לי
היא להניח מילים טובות בתוכי,
על ליבם של אחרים,
בליבו של העולם,
בין הרווחים של הכאב
ובין הסדקים של הקושי,
להניח מילים טובות
ולתבל אותן בכוונה ואמת
שיוכלו לתת חיים איפה שבדיוק הסתיימו להם,
שיוכלו להביא שקט איפה שסערה מתחוללת,
לקח לי חיים שלמים להבין,
שהמילים שאניח בתוכי
יהיו הנכסים הכי חשובים בחיי,
ושמכל הבגדים שאמדוד
האמת תהיה הכסות שהכי תחמיא לי
