סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Black Iris III

לפני 6 שנים. 13 בדצמבר 2017 בשעה 14:25

13.10.17

הלכתי לים היום. לבד. 

פעם ראשונה שלי בים בים השנה.

כשנכנסתי למים, הרגשתי רווחה שכזו, פלטתי אנחה שכולה אושר, ושחיתי וריחפתי במים, פרשתי את הידיים ונשכבתי על הגב, נתתי לגלים לשאת אותי. הרגשתי שאני באמצע האוקיינוס.

ונזכרתי בפוסט שראיתי אתמול בפייסבוק שכתבה חולת סרטן ועל המלחמה שלה.

פעם, מנקודת המבט הבריאה והפריוולגית שלי, הייתי אומרת שאם אביט למוות בעיניים, אלך איתו.

אין טעם להלחם בו.

 

אבל אתמול הפוסט גרם לי להרגיש משהו אחר, חמלה, עצבות, רחמים.

ופתאום הבנתי,

שלראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי,

אני ממש מפחדת למות.

 

יש שיגדירו זאת אושר.

comma​(מתחלף) - או לחילופין פרספקטיבה אחרת על החיים.

כאשר דבר נעלם לומדים להעריך אותו, ואת קיבלת הצצה די נדירה בהתחשב ביום יום שלנו לאיך נראת היאחזות בחיים.
איך זה באמת מרגיש כאשר המוות עומד מולך, הכל עומד להסתיים.
לפעמים כאשר זה קורה, נופל איזה פקק במוח ומתחילים לראות את החיים בפרספקטיבה אחרת,
מבינים מה כן אפשר, ומה יש לנו ביד.
בעבר, גם אני כמוך חשבתי שאם וכאשר 'אביט למוות בעיניים, אלך איתו'.
היום חוסר הרצון למות אצלי, הוא לא משום שאני מפחד מהמוות, אלא משום שאני מעריך את העניין בחיים,
יש עוד הנאות שאני רוצה להנות, יש עוד חוויות שאני רוצה לחוות,
ויש עוד הרבה חידות ביקום שאני רוצה ללמוד ולנסות לפתור.
ומאידך, אני מבין שהקושי בחיים האישיים הוא בעיקר עניין של קיבעון מחשבתי.
וכן, מתוך התובנה הזו לפעמים נחה עלי רוח של שלווה ואושר,
אני נהנה מהרגע, משום שאני יודע שבכל דבר שאני רוצה, ביכולתי לשפר, ואני לא במרוץ נגד הזמן.

לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י