חולם בחרוזים

http://msc.wcdn.co.il/w/f-466/1539526-18.jpgאת הסיפורת-קינה המובאת כתבתי לאחר התאונה המחרידה של לי זיתוני ז"ל והיא מוקדשת להרוגי תאונת האוטובוס מאתמול

חובה להתקין בתחבורה ציבורית מתקנים דמויי "איוואקס" שיגבירו את הבטיחות וימנעו מקרים כאלו, כי במה שעין הנהג לא תבחין, המכשור יבחין  ויתריע

http://www.ynet.co.il/PicServer2/13062011/3461436/strip.jpgרגע התאונה

רגע התאונה הוא רגע קשה ונושא עמו חוויה לעתים לכל החיים. אם חוויה פיזית של פגיעה בלתי הפיכה ונכות בצידה או בשילוב עם חוויה רגשית החרוטה עמוק בזיכרון.

ללא  ספק רגע התאונה הוא מסוג החוויות שכל מי שחווה אותה רוצה היה לעצור את החיים ב- PAUSE לתקן את נסיבות התאונה ב- REWIND  ולהמשיך את חיו בלעדיה.

אך החיים אינם סרט גם לא רשמקול המאפשר תסריט דמיוני של עצירה וליפוף לאחור של רגעים גורליים בחיים.

תמיד טענתי ובעיקר חשתי שברגעי אבדן חיי יקירים, קרובים ואחרים העצב והאבלות אינם של הנפטרים, הנקטפים המתים ואף לא למענם. העצב והאבלות הקשים כמו גם הרחמים העצמיים שאנו חווים הם רק עבור עצמנו, שאיבדנו אנשים שנתנו לנו חיים, שליוו אותנו בחיים, שהכילו בשר מבשרנו ורוח אלוהית מתוכנו.

ועם הסתלקותם הפיזית מחיינו ואבדנם לקחו אתם חלקים אלו מאתנו והותירו אותנו בלעדיהם בעולם הקר והמנוכר ויחסרו לנו נואשות.

מוקדש ללי זיתוני ז"ל

הפוסט הוקדש ללי ז"ל אקראית ובשל האקטואליות של נסיבות אבדנה ולא הכרתי אותה כלל - ליבי ליבי עם המשפחות המתאבלות - "מי יתן ולא תדעו עוד צער"

*תמונת זירת התאונה המחרידה והקטלנית מאתמול נלקחה מאתר וואלה