לפני 9 שנים. 16 במאי 2014 בשעה 1:27
היו היה סולטן עשיר וחזק ששלט ביד רמה ועושרו וכוחו היו ידועים למרחוק-רחוק והיה לו חמור אהוב.בתו היפה של הסולטן הגיעה לפירקה והסולטן הגדול הכריז כי מי שילמד את חמורו האהוב של הסולטן לקרוא בקוראן יקבל את בתו היפה לאישה.
אולם, מי שיבטיח ולא יצליח יערף ראשו, כלומר, תעריף חריף מעיף מטיף.
איש לא העיז ולא הזיז עפעף ולא אף-אף-עף, כי מי רוצה לאבד את ראשו ?
ולו גם בגין כמה לילות עם ביתו היפה של הסולטן ?
ג'וחה הלך לסולטן והודיע לו שהוא יוכל ללמד את החמור האהוב שלו לקרוא בקוראן, אולם, זאת יקח לו בערך 15 שנה שלמות, עגולות ומלאות לאות.
באו אל ג'וחה חבריו ואמרו לו, ג'וחה יא ג'וחה, אתה נפלת על הראש ?
אתה חפץ לאבד את ראשך ? בגין כמה לילות עם ביתו היפה של הסולטן ?
השיב להם ג'וחה, מה פתאום לאבד ?
אתם יודעים מה יהיה בעוד 15 שנה ?
אני יודע מה יהיה בעוד 15 שנה ?
אולי הסולטן ימות ?
אולי אני אמות ?
ואולי החמור ימות ?
כך הפך ג'וחה לאציל מציל צליל
הסיפור אינו מקורי שלי והנו סיפור עממי ומאחר ולאחר שסופר לי בעל-פה מצאתי לנכון לשכתב אותו בסוגה רעיונית מופתית